
פילון האלכסנדרוני מספר ב״על הכרובים״ שככהן הוא עבר חניכה ב״מיסטריות של משה״, וגם ב״מיסטריות של ירמיהו״ שהיו מיסטריות בדרגה נמוכה יותר מהמיסטריות של משה. כשהתנסה במיסטריות של ירמיהו הוא הצליח להבין מה הכוונה ״הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נערי אתה״.
פילון מתאר את משה כהיירופנט. ב״המלאכות אל קאיוס״ פילון מסביר שהיירופנט הוא כהן מהסוג של המעבירים את החניכה במיסטריות כדוגמה המיסטריה באלאוסיס. מכאן הכוונה שכשהוא מדבר על מיסטריות, הוא מדבר על תורת הסוד היהודית בתור דת מסתורין בסגנון ההלניסטי – משמע כוללת טקסים המביאים אל חוויה מיסטית.
לפי הפרשנות של Erwin Eamsdell Goodenough בספרו ״האור מן האור, הבשורה המיסטית של היהדות ההלניסטית״ (״by light, light״) לכתוב ב״על החוקים לפרטיהם״ (עמ׳ 95), פילון ראה במשה רבינו סוג של מלכיצדק, כלומר כהן גדול ברמה גבוהה יותר מהכהן הגדול מזרע אהרון וכמובן מאהרן עצמו, שכן משה למד את התורה בעצמו מהאל, ואהרון למד רק ממשה. פילון סבר שיש שתי תורות מסתורין, ״תורת החכמה״ ו״תורת החוק״. תורת החכמה היא המיסטריות של משה ותורת החוק היא המיסטריות של אהרן, שמסוגלת רק לקרב את האדם אל המלאכים בעוד שהמיסטריה של משה מסוגלת לקרב את האדם עד לאלוהים בעצמו.
טענה ועל פיה הכהונה של מלכיצדק היתה גבוהה יותר מכהונת אהרון באה גם באגרת אל העבריים (ז׳ 11). לטענת האגרת המשיח הוא מי שנאמר עליו ״נשבע ה׳ ולא ינחם, אתה-כהן לעולם על-דברתי מלכי-צדק״. מכאן ניתן להבין שעל פי פילון, כמו על פי אברהם אבולעפיה ובעקבותיו הרמב״ם במורה נבוכים, הפרקסיס הדתי ביהדות הוא להגיע לחוויה אקסטטית ונבואית, כמו זו שהיתה למשה רבינו.
אני מבין מכאן שהמיסטריות של אהרן נחשבות העבודה הטכנית של הכהנים, ולעומתם המיסטריות של משה קשורה לאמירת שמות קדושים כפי שהיה הכהן הגדול אומר ביום הכיפורים וכל העם נפלו על פניהם כששמעו את השם המפורש.
להשאיר תגובה