Culture Agent

הנזירות בנצרות של העת העתיקה המאוחרת החלה לפי הטענה כסוג של פיצוי. אחרי שהנצרות הפכה חוקית אנשים כבר לא יכלו להיות מרטירים ובכך לחקות את ישו, כי לא רדפו אותם, אז הם חיפשו אתגרים חדשים שיאפשרו להם לחיות חיי סבל ולזכך את נפשותיהם. חלק מהם הפכו לנזירים ברמות קיצוניות שונות. בנצרות המזרחית לדוגמה היו כאלה שקראו לעצמם ״המלחכים״ βοσκοί, שהיו ממעטים להתלבש בבגדים מתורבתים (לבשו רק קש) ואוכלים רק עשבים. חלק אחר היו מטפסים על עמודים ולא יורדים משם, את האוכל הם היו מקבלים דרך דלי ששלשלו מראש העמוד. אחרים ניסו להפטר מהאנושיות שלהם בצורה שונה על ידי שלא צייתו לנורמות החברתיות והשתטו. קראו להם ״שוטי המשיח״. הנוצרים תפסו אותם כ״בני עליה״ שפטורים מהנורמות הקיימות והתירו להם לעשות כל מיני דברים חריגים ביותר, אותם ראו כמעלות רוחניות נוראות, כמו איך שהתנהג לדוגמה ״שמעון השוטה מאדסה״ שהיה מציק לנשים, שם להן רגליים ברחוב, זורק עליהן אגוזים, מתפרץ לבתי המרחצאות שלהן, מתפשט וקופץ ובסופו של דבר הן היו מתאספות סביבו ונותנות לו מכות.

באופן כללי מתארים את השוטים הקדושים הללו כמי שהתנהגו בצורה מוזרה וספגו התעללויות, ואז כשצדיקים עמדו על גדולתם המתעללים חזרו בתשובה וכיבדו אותם, כמו שקרה עם איזידורה הקדושה, שהנזירות היו שופכות עליה צלחות מרק, מורחות טיח על אפה ומסנג׳רות אותה לעשות את העבודות הכי מלוכלכות ובזויות במנזר.האם השוטים הללו היו מאותגרים שכלית? על כל מי שמעידים עליו שהשתטה, טוענים שהוא ידע בדיוק מה הוא עושה ועשה את זה דווקא כדי לסבול, דווקא כדי לקיים את הנאמר ״דבר הצלב הוא סכלות בעיני האובדים״, ״מאחר שהעולם לא השכיל לדעת את האל באמצעות חכמתו, ראה אלוהים להושיע את המאמינים על ידי מה שנחשב כסכלות״. הם חיקו את יחזקאל שאכל עוגת צואה, ואת הושע שהתחתן עם זונה, הם העדיפו למצוא את הגאולה בביבים.

ואני, לאחר שאני מצליב את המידע עם מה שכתוב באותה אגרת ראשונה אל הקורינתיים מאוחר יותר, בפרק י״א לגבי האנשים שביצעו את המיסה שלא כדין והורעלו או נפלו למשכב, אני מגיע למסקנה שה״שטיון״ הזה שבו הם נתקלו היה למעשה סוטול, שאנשים ששו להסתמם ולקבל אותו אבל קיבלו במקום האנגאובר, ועל כך פאולוס נזף בהם בפרק י׳. אני משער שאותם השוטים נחשבו כקדושים דווקא משום שהם נראו כמו מי שמתנהגים כשיכורים, וכשאתם רואים צדיקים תמהונים, אמרו דרשני.