Culture Agent

בפרק על הומוסקסואלים בספר ״אנשי שוליים בתקופת המקרא״ עומד המחבר על אבחנה חשובה: בעולם העתיק סמל הגבריות נחשב חץ וקשת וסמל הנשיות נחשב פלך, כדי לומר שלכל מין יש את תפקידו, הגבר הלוחם והאישה טוות הבגדים. הוא מביא דוגמאות ממיתולוגיות מסופוטמיות שונות ומהתנ״ך, ומזכיר בין השאר שקשת היא תיאור לאיבר מין זכרי.

הייתי מסכים עם זה שקשת היא סמל פאלי משום שהיא מתארת איבר מין רפוי, שכאשר הוא מתקשה, הוא הופך מתוח. כלומר, שקשת זה דבר שיכול להיות רפוי ויכול להיות מתוח. דהיינו, כשמדברים על חץ וקשת מדברים על חתיכת עץ ישרה ודקה שנמתחת מעל לגיד שיכול להיות בשני מצבים, במצב מתוח כשמכוונים ובמצב רפוי כשיורים. גם החץ עצמו הוא סמל פאלי, וגם הגיד הוא סמל פאלי. אין לנו דוגמאות מהתנ״ך להשוואה בין גיד לאיבר מין זכרי כי אם מלשון חז״ל (משנה יבמות ח׳, גמרא סנהדרין ס״ח). מצד שני אין לנו גם דוגמאות להשוואה בין קשת לאיבר מין זכרי מפני שכל ההשוואות הן פרי פרשנות חז״לית שלפעמים מוציאה את הכתוב מידי פשוטו, לדוגמה חבקוק ״עריה תעור קשתך״.

אולם כאן מתעוררת אצלי בעיה: הרי גם הפלך הוא סמל פאלי… שהרי פלך הוא המוט שעליו כורכים את חוטי הטוויה. אני יכול לפתור את הקושיה הזאת רק באמצעות ההנחה שכשאומרים פלך לא מתכוונים למוט עצמו אלא לפעולת ההקפה, או שלחלופין פלך אין משמעו לציר עצמו של מכשיר הטוויה אלא דווקא לכישור, מה שאנו מכירים כגלגל הטוויה – שכן נשיות מסומלת לרוב באמצעות גלגל.

הסיבה להעדיף את ההנחה שמדובר בפעולת ההקפה עצמה, שבמרכז המעבר מוחדר מוט הציר, היא בראש ובראשונה שבמשלי מבחינים בבירור בין פלך לבין כישור ״ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך״. אך גם מבחינה גרפית, הייעוד של האישה לפי ההגיון הזה הוא להוות מעגל שבמרכזו מוחדר ציר, כלומר האישה מסומלת כמעגל תחום. הפלך במקרה הזה אינו המוט אלא דווקא העיגול, ולראיה בלשון חז״ל על פי הארמית (או שמא יוונית pinax) פנכה הינה צלחת עגולה. פרך באכדית משמעו לתחום ולחצוץ. בשני המקרים יש כאן חילופי למנ״ר. וכמובן, בספר נחמיה פלך משמעו טריטוריה/תחום. פלח הוא ״לעבור דרך״, ולכן על פי איוב, ״תכרענה ילדיהן תפלחנה״ משמעו שהילדים עוברים דרך הכרעיים של הנשים, ״פלח״ הינו פנים הפרי כמו ״כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך״.