Culture Agent

יש שני סיפורי אגדה שמדברים על נקרופיליה במקורות היהודים והנוצרים, על פניו אין הבדל משמעותי ביניהם. אך בפועל יש.

ראשית כל, מאחר שאישה היא אישה וסקס הוא סקס, ההבדל היחיד בין נקרופיליה לסקס רגיל הוא שכאן מדובר בסקס בין חי לחי וכאן מדובר בין חי לדומם. כאן נזכיר שבמחשבה העתיקה ישנן כמה רמות של קיום שתלויות ברמת התודעה של החפץ: אדם חי עם תודעה גבוהה נחשב יותר מאדם חי עם תודעה נמוכה יותר, ולכן יש הרואים דבר מגונה בנישואי תערובת, ואפילו בנישואים בין מעמדות. ביהדות לדוגמה הגוי נחשב ברמת תודעה נמוכה יותר, ולכן אם מישהו שוכב עם מישהי אחרת שאינה במעמדו – דינו רע.

מבחינה זו אין הבדל משמעותי בין בעילת גויה (חי אך לא יהודי), בעילת בהמה (חי, אך לא אדם), בעילת צומח (לא שמעתי על זה) ובעילת דומם (שמעתי על זה אבל מאחר שדומם הוא צורת התודעה הכי נמוכה שקיימת אין כאן איסור מהותי חוץ מזיהום המחשבה והוצאת זרע לבטלה). הדין בבעילת גופה עקרונית הוא הדין בבעילת דומם, על אף שהדומם הזה היה רגע לפני חי, אך שוב, מבחינת הדת גוף ללא נשמה לא שווה כלום, ״אין הגוף כדאי, ואינו אלא כלי לנפש לבד״. לכן אם הגופה היא אשת איש, לא דנים אותה כאשת איש אלא כסתם דומם (יבמות נ״ה עמ׳ ב׳)

אף על פי כן כמובן שיחסי מין עם גופה אינם מותרים, אבל טעם האיסור אינו בשל האופי המיני של המעשה (חוץ מכמובן הוצאת הזרע לבטלה) אלא בגלל חילול כבוד המת. כשספר דברים מדבר על ״לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלוהים תלוי״, הוא מתכוון לזה שמי שיש לו צורת אדם, יש לו צלם אלוהים, ולכן ביזוי הצלם הזה הוא ביזוי אלוהים. הדבר ידוע, אנו לא מחדשים כלום.

[הרמב״ם טוען שאין בכך אפילו את זה, ״הבא על ערווה מן העריות והיא מתה, פטור מכלום״. השאלה היא מה זה ״פטור מכלום״, האם הוא באמת לא חייב על שום דבר? מסתבר שאם מחפשים בגמרא את הצירוף הזה, ניתן למצוא אותו בבא קמא צ״א עמוד א׳, ״ביישו בדברים – פטור מכלום. הכל לפי כבודו״. כלומר, יטען הרמב״ם, אם אנסת גופה שיש לה עדיין צורת אדם – פשעת בחילול כבוד המת. לעומת זאת אם אנסת גופה רקובה שכבר איבדה צלם אנוש, באמת לא עשית שום דבר חוץ מלבזות את עצמך]

לכן כשהורדוס מתואר בבבא בתרא דף ג׳ עמ׳ ב׳ כמי שחנט את אשתו המתה כדי לקיים איתה יחסי מין הוא מתואר לגנאי. אמנם, במעשה זה הוא נדון על כך שמבחינתו כל עוד הגוף קיים, גם תארי הגוף קיימים, ולכן אם קיים יחסים עם בת מלכים הרי שגם הוא מלך. לכן אלה שטוענים טענה זו, מציינים שלא חייב להיות הכרח שהם באמת קיימו יחסים, מפני שלא המין הוא העניין כאן.

[מסתבר שבימי קדם קיום יחסים עם בובות מין בדמות אדם חנוט היו דבר נפוץ יחסית. הרודוטוס כותב ב״היסטוריות״ (ספר שני, 89) שבמצרים היו מקרים שבהם חונטים היו מקיימים יחסי מין עם נשים מתות, ולכן כדי למנוע את זה היו ממתינים כמה ימים לפני שמוסרים את הגופה כדי שתרקב מעט]

הנצרות לא חושבת כך, מסתבר. הנצרות חושבת שמין הוא מין, ולכן אם אונסים גופה הרי שהחטא העיקרי הוא לא חילול כבוד המת אלא דווקא העיסוק במין. ולראיה: בספר החיצוני ״מעשי יוחנן״ מתואר מקרה בו אדם בשם קלימאכוס חשק באשת איש בשם בשם דרוסיאנה. דרוסיאנה ידעה את זה ואמרה שהיא מעדיפה למות על פני לחיות ולהחטיא אותו. ואכן מרוב צער היא חלתה ומתה, ואז קברו אותה. אלא שלמחרת קלימאכוס היה חרמן ולכן החליט לשחד את שומר הקבר, שנתן לו להכנס לחלקת הקבר, לפתוח את הקבר ולהוציא את הגופה מהקבר על מנת לאנוס אותה.

קרה כמובן הנס והוא לא הצליח. נחש הפריע לו, והכיש את שניהם. הם מתו וכך חלף לו הלילה. למחרת הגיעו השליח יוחנן ובעלה של האישה אל הקבר ורגע לפני שנכנסו למערה פגשו מלאך, שאמר להם ״הי, הקבר פתוח והגופה לא נמצאת שם״. הם נכנסו ואכן ראו שכך. ליד הקבר היו מוטלות שלוש גופות, של האנס, סייעו והאישה. בעלה של האישה הבין כבר על מה מדובר.

יוחנן בחר להקים לתחיה את שלושתם. קלימאכוס התוודה וחזר בתשובה, דרוסיאנה היללה את האל, אך הסייע לא שב בו וכעס שהחזירו אותו לחיים. ואז ברח, ואחרי כמה זמן גילו שהוא מת מהכשת נחש.

אני מניח שכל העניין של ההקמה לתחיה שהיה ביום השלישי בו גילו שהקבר ריק, היה כדי לזרוק רפרנס לקימתו לתחיה של ישו. אבל מה שבאים להראות כאן הוא שאם חוזרים בתשובה, החטאים נמחלים ואפילו הקשים שבהם. לעומת זאת אם לא חוזרים בתשובה, יורשים גיהנום. וחטאו של קלימכוס נחשב חטא למרות שהיה בהרהור בלבד, ובפועל הוא לא ביצע אותו, מפני שגם אם לא ביצע אותו, עצם הרעיון הוא ״העלבת גוף מלא קדושה״ (פס׳ 76).

כעת תשאל השאלה: אם גופת אדם שהרקיבה לא נחשב כבר ״צלם״, מדוע יוחנן קרא למעשה ״העלבת גוף מלא קדושה״? שהרי כבר עברו יומיים מאז מותה, ואפילו הרודוטוס הראה שאחרי זמן כזה נקרופילים נרתעים מלאנוס גופה. קלימאכוס כמובן לא נרתע, אבל אנו כבר רואים שקלימאכוס הוא לא טיפוס נורמטיבי, יוחנן מכנה אותו ״שליח השטן״.

אין לנו אלא לענות אחת משתיים: או שההלכה הנוצרית לא רואה בגופה מתה כחפץ בלבד וככלי קיבול לנשמה. או שההלכה הנוצרית כן רואה בגופה מתה חפץ בלבד, אלא שהגוף הנעלב אינו גופה של המתה אלא דווקא גופו של החי שזיהם אותו במחשבות שווא. כלומר, עצם ההרהור והמחשבה על מין היא החטא, וקלימאכוס למרות שלא באמת אנס עדיין חטא. הקימה שלו לתחיה והחזרה בתשובה היו בונוס, כי ידו של האל פתוחה לקבל שבים, אך הוא חטא ולא היה ״פטור מכלום״.

לסיכום: הנצרות, לפחות הזרם הדוקטיסטי שאותו מייצג הספר ״מעשי יוחנן״, שוללת מין מכל וכל. האמת שגם הקתוליות שוללת מין מכל וכל, אך מתירה אותו ל״חלשים״, לאלה שאינם טרודים באדון. הדוקטיזם טען שאפילו בתוך הנישואים אסור לקיים יחסי מין, בעוד הקתוליות טענה שאם כבר נישאת מותר לך לקיים יחסי מין אבל עדיף שלא תנשא. היהדות לעומת זאת לא שוללת מין מכל וכל. כך שמבחינת הנצרות החטא בנקרופיליה הוא כפול – גם ביזוי אלוהים וגם מחשבה על מין שהיא בעצמה ביזוי אלוהים. לעומת זאת מבחינת היהדות הדבר היחיד שמגונה בנקרופיליה הוא ביזוי אלוהים, ולכן אם אנסת חלקי גופה שלא ניתן לזהות שהם אנושיים, אין במה שעשית כל רע!!!