לפי התנ״ך גן העדן הוא עלי אדמות. ארבע הזרועות שלו ננקבו בשמם, ואחרי שאלוהים גירש את האדם הוא שם את להט החרב המתהפכת והכרובים כדי למנוע מהאדם לחזור לשם, משמע הוא יכול עדיין לחזור לשם ורק פלא מולא זאת ממנו. אם כך, לאן הוא נעלם? מסתבר שאפילו המקורות טוענים שהוא עלי אדמות, וכאן הסיפור הופך למיתולוגיה של ממש שמעלה את השאלה מה ההבדל בין היהדות לבין מערכות מיתולוגיה אחרות? או שמא אין, או שמא היהדות שיקעה לתוכה מיתוסים כנעניים קדומים. ובכן.
לפי המדרשים הוא נעלם מתחת לים הכנרת ("באר מרים", "הישימון"), במורדות הירדן בין צמח לבית שאן. או בקיצור ב"עמק המעיינות", העמק הפורה סביב המפגש בין הירדן לירמוך, איפה שהיום נהריים / מנחמיה, ו15 ק"מ לכל כיוון. האיזור כולו נקרא "לבוא חמת" ומציין את הגבול הצפוני של "הארץ הנורשת", תחילתה של "הארץ הנשארת". איזור שעם ישראל פנטז עליו לכל אורך הדורות ולכן עבר הרבה פעמים ידיים מישראל לאויביו. הרבה ממלחמות ישראל היו שם, ומשם גם לפי המסורת יעקב נכנס לארץ.
לפי המדרש מתחת לעמק הזה יש מעיינות תת קרקעיים שנקראים "תהום" ושואפים לעלות על גדותיהם ורק נס מונע מהם להציף את העמק. לפני הגירוש הם היו עולים על גדותיהם פעם ביום ומשקים את הגן. כיום, אחרי שהשיבר נסגר, נותרו רק כמה פתחים למעיינות הללו: חמת גדר, חמי טבריה, הסחנה וכו'.
מאחר שהתהום נקשרת לאבן השתיה, אולי הכוונה למה שנקרא "אקוויפר ההר"? בכל מקרה, מסתבר שחכמינו ידעו על קיומם של מים תת קרקעיים. או הניחו קיומם. יש כמובן מקבילות ממיתולוגיות על אבן שעליה נשתת העולם וממנה נובע מעיין, "אומפאלוס". כמובן, ישנן מקבילות מיתולוגיות רבות מספור על עולמות תת קרקעיים נסתרים שמאיימים להשמיד את העולם. מה שנקרא "השאול". על בסיס זה כנראה התפתח מיתוס הגיהנום.
מדוע אם כן טוענים שפתחו של גן העדן קשור למערת המכפלה? ראשית, הטענה שבמערת המכפלה נמצא פתח גן עדן היא מאוחרת ומקורה בזוהר ואפילו בזוהר חדש שהוא מאוחר עוד יותר. כלומר, אין במדרשים המוקדמים רמזים לכך. מה שכן יש זה אזכור שהאדם הראשון נקבר שם ושהמערה היא מבוך, כדי שגם שמי שימצא אותה יתקשה למצוא את הקברים האמיתיים.
לפי המדרשים, אדם הראשון ידע שבגלל שהוא היה בחייו בגן עדן, יקשרו את זכרונו עם גן עדן, ולכן הלך ונקבר במקום סודי. בדיוק כפי שמשה רבנו עשה. כדי שלא יהפכו את קברו לעבודה זרה. אלא שאברהם אבינו גילה את הסוד הזה משום שראה את דמותו של אדם. גילוי הסוד היה במקרה, בזמן שאברהם "רץ אל הבקר" כשהמלאכים ביקרו אותו.
הסיפורים האלה נחמדים אבל אין בהם בסיס היסטורי. כל מה שהם מנסים לעשות זה לקשור את אברהם אבינו כדמות שמגשרת על קיומו של העולם מרגע בריאתו ועד רגע גאולתו. כלומר, כמי שמהווה את הדרך שההיסטוריה עושה בין האדם הראשון, לבין האדם האחרון, המשיח. מאחר שדמותו של המשיח, דוד, קשורה לחברון. כלומר, שם נמצא מקומו, כל הקישורים בין האדם הראשון וגם העדן לבין עירו של דוד, הם מלאכותיים ותיאולוגיים. ככל הנראה לא היתה קיימת מעולם מסורת שקושרת את גן עדן להרי יהודה, לא היתה "מסורת יהודאית" לעומת "מסורת ישראלית" באשר למקומו של גן העדן. גן העדן היה ונשאר עמק הירדן לכל אורכו, עד לים המלח. אבל גן העדן חרב והפך ל"שאול".
המיתוס מדבר על זה שעמק הירדן היה מקום פורה לפני שחרב, ומי שחי בו נדחק אל ההר. לאורך עמק הירדן יש 3 פסגות: שכם, ירושלים וחברון. המצב הנתון הוא שהן נמצאות בפסגה ועמק הירדן נמצא בעמק. אבל בעולם מתוקן, באחרית הימים, הטופוגרפיה תהיה שונה, עמק הירדן יתרומם לאותו מפלס של ההר, שינמך. רסיסים של המיתוס הזה נמצאים בישעיהו פרק מ'. המשמעות התיאולוגית של המיתוס, היא שבמצב הקיים, יש מרחק גדול בין נשמת האדם לבין מקורה (גן העדן), ובמסגרת המסע שהנשמה צריכה לעשות היא חייבת להתגבר על מכשולים אדירים. משהו בסגנון המסע אל השאול. אבל באחרית הימים, הנשמה תשוב למקומה, לא רק בגלל מאמץ אקטיבי שלה. אלא בהתערבות שמיימית, שמתבטאת בצורה של תופעת טבע בלתי סבירה.
לטענת המיתוס, מתחת להר קיים מאגר מים נסתר, ששואף להתפרץ, ובאחרית הימים יעלה על גדותיו ומההר ייזל נהר לשני הצדדים. כלומר, המעיינות בשני הצדדים, אלה שבראש ההר ואלה שבעמק, צפויים להתחבר. זה מה שהופך לא רק את המעיינות בתחתית העמק למקודשים, אלא גם הנקבות וה"עין" שבראש ההר למקודשים. מבחינה סימבולית, חוזר כאן הדפוס של שני צדדים מרוחקים, ומשהו שמגשר על המרחק ביניהם. זה הרעיון. ואברהם הוא הדמות המקשרת.
בנוסף, הנבואות שמדברות על החזון האסכטולוגי הפלאי הזה של תופעות טבע לא סבירות שישנו סדרי עולם, בדרך כלל משתמשות באותו נראטיב ולפעמים באותו אוצר מילים. בדרך כלל חוזרים תיאורים על "מסילות" שנמתחות מראש ההר אל תחתיתו. כשהרמזים הם לדרך ההר בעוברת משכם ועד חברון, והדרכים החוצות אותה (כביש 1, "דרך מבוא השמש", כביש 35 וכו'). הדרכים הללו מסודרות כ"שורות בכרם" ולכן בדרך מדברים על הקשרים של מדבר שהופך באחרית הימים ליער או לכרם פורח. המדבר הוא לרוב מקומות בעמק הירדן ובמדבר יהודה. הושע ב' הוא דוגמה מצויינת. "ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה"
Culture Agent 
להשאיר תגובה