Culture Agent

גם חמור וגם שור הם בהמות שאוכלות עשבים ומחרבנים הרבה כי מי שאוכל עשבים מחרבן הרבה, כך שכביכול אין ביניהם שום הבדל. אז למה בכל זאת יש ביניהם הבדל? אמל"ק, שלושה הבדלים:

1. פריים הם מעלי גרה. יש להם טכניקה מיוחדת לעכל עשבים
2. סוסיים הם בהמות רכיבה. צורת הפרסה (אצבע אחת) שלהם מאפשרת שימוש בטכנולוגיה החדישה של תקופת ימי קדם: הפרסה. פריים הם "שוסעי שסע".
3. בתרבות שיש בה הבדל בין שור לחמור, ההבדל נובע בשל התפקיד הפולחני שלהם, או יותר נכון היחס שלהם אל האלים והאם האלים שמהווים את הפטרונים שלהם הם אלים חיוביים, מועילים, נערצים

בשלב זה נעסוק ב-3: הטוטם של סת הוא החמור ואצל המצרים הוא נחשב נחות ומבוזה. הטוטם של אוסיריס (ושל פתח) היה אפיס, השור, ונחשב עילאי. למעשה, שמה של מצרים נקרא על שם אותו השור, "קא" (קא-פתח, מקורה של המילה Egypt). למה?

לפני הכל נשים לב לשני דברים: במצרים העתיקה לא היו סוסים. במצרים היו חמורים, חמור הבית בוית שם מן הערוד, חמור הבר האפריקאי. הסוס לעומתו בוית באסיה. החמור שבוית באסיה לעומת זאת, בוית מן הפרא, חמור הבר האסייתי. למה אנחנו מדייקים? כי ישנם הבדלים, חוץ מהבדלים גנטיים יש גם הבדלים חיצוניים בין סוס, לחמור אסייתי ולחמור אפריקאי: א. צבע, ב. גודל, ג. אופי.

מבחינת המצרים לא היה הבדל בין חמורים לסוסים. הם לא הכירו ממש סוסים, והסוסים שהם הכירו בשלב מאוחר יותר נראו פחות או יותר כמו החמורים – קטנים יחסית, אדומים יחסית, ולא שונים בהרבה מן החמורים משום שתכליתם היא אחת: כוחניות. לעומת זאת מבחינת המצרים היה הבדל מהותי בין החמורים לשוורים, מהטעמים הדתיים שהוזכרו לעיל: החמורים מסמלים את הבר, את חיי המדבר ואת האל סת, המוות. השוורים מסמלים לעומת זאת את הבית, את הפוריות ואת האלים המועילים, את החיים. וכמובן את השמש בלבד, במצרים לא יורד גשם, החקלאות מבוסס על גאות של הנהר שבפן המועיל שלה נשלטת על ידי אל הפוריות (חעפי) ובפן המשחית שלה נשלט על ידי אל הסערה (חיית-סת).

מבחינת האסייתים היה הבדל, הסוסים הם המתאימים ביותר לרכיבה ולהנהגה (ועל כן, המנהיג שרוכב על המרכבה "נוהג" את הרכב) – משום אופיים הנח, ומימדיהם. הצבע לא ממש רלוונטי למרות שברוב המקרים הצבע שלהם הוא לבן, בהיר לפחות. הצבעים העזים מזוהים עם אופי רע, שמאפיין בהמות עיקשות, זועמות ומיוחמות, או בקיצור – כל מה שמאפיין את השיכורים והמשוגעים, לכן הפכו הסוסים (והצבעים העזים) לסמל שינוי התודעה. מבחינה זו אין הבדל אמיתי בין בהמה לבהמה. ההבדל היחיד הוא שסוס הוא בעל האופי הנח ביותר מכל הבהמות ועל כן הוא החיה הנשגבת ביותר. אופיו של החמור הופך אותו לחיה נחותה ממנו, אבל היחס אליה הוא לא דמוני. לחמור יש לעיתים יחס של השראה וכבוד, חמור הוא כמו פרופסור משוגע, סוס הוא כמו פילוסוף סטואי.

ההיכרות הראשונה של המצרים עם הסוסים היא מאוחרת, רק ב-1700 לפנה"ס, בתקופת הממלכה התיכונה, במה שנקרא תקופת הביניים השניה – שליטים שמיים שהשתלטו על מצרים והביאו איתם יכולות טכנולוגיות שונות, כולל טכנולוגיית לחימה ספציפית שהיממה את המצרים: מרכבות הסוסים.

השליטים הללו נקראו היקסוס, והיה להם טוויסט דתי: גם הם העריצו סוסים. אמנם לא כמו "בני יפת" ההודו-אירופיים שההערצה שלהם לסוסים היתה כה מרכזית, עד שאל הסוסים שלהם קודם בפנתאון למקום הגבוה ביותר בפנתאון, ורוב התרבות שלהם עסקה בסוסים, אלא יותר יחס דו-ערכי, אך ביחד עם האימה מהסוסים, הם העריצו סוסים, סוסים הם אלו שהובילו את מרכבות האלים שלהם. סוסים, כלומר, הורדו בדרגה מאלים ממש לכלים ביד האלים שלהם.

למה היחס היה דו ערכי? המיתוס המזרח-תיכוני דיבר על מלחמה קדומה בין האלים, מלחמת אזרחים שהתבטאה בין מלחמה בין "מים" ל"מים" – היא מתקיימת למעשה עד היום למרות שהנצחון הראשוני היה של צד אחד, והצד המפסיד מנסה בכל פעם את כוחו, ומפסיד.

לאחר הפסקת האש נוצרו שלוש ישויות אדמה, שמים ומים, ובינם לבין עצמם מתרחשת מלחמה תמידית: בין ים ליבשה, בין ארץ לשמים ובין שמיים (מים עליונים) לים (מים תחתונים). כל אחד מ3 הישויות המתמודדות בקרב הזה נושאת עימה סוס. המיתוס של הסוס ככלי ביד אותן הישויות מתבטא הן באנומה אליש והן בעלילות גילגמש. בשני המקרים הבהמות (סוס ופר) שימשו את שני הצדדים, אך הצד הרשע נכשל והפסיד, וכעת לצד המנצח יש מונופול עליהם, המטרה שלו הוא לשמר את אותו המונופול כדי למנוע מהצד המפסיד להתמרד ולשבש את הסדר הקיים.

שמירה על נצחון הצד המנצח כמוה כשמירה על העולם, ברגע שהצד המנצח יפסיד, בגלל שמדובר במלחמה של מים, יהיה מבול. מי שערב לכך שהסדר הקיים יישמר הם "צבא השמיים", ובראשם השמש והירח (שמצד אחד שולטים על הגאות והשפל, מצד שני על מזג האוויר מצד שלישי העובדה שהם לא נופלים מן השמים אלא "קבועים שם" הינה כברית שנשמרת לעד. משהו בסגנון ברית הקשת של נח).

כך הפכו הסוסים והשוורים לחיות המקושרות עם פולחן המים מצד אחד, ועם פולחן צבא השמיים מצד שני. מעתה אנו רואים את הבהמות נשחטות לצורך פולחן של אל מסוים, ואת אותן הבהמות מסמלות את אל הירח (Luna Bull, מרכבת השוורים של אלת הירח) ואת אל השמש (שרוכב על מרכבת סוסים ונושא כתר שמעוטר בקרני פרה).

לעת עתה ההבדלים בין הפולחן המצרי (שם קוד: חם) לבין הפולחן האסייתי (שם קוד: שם ויפת) כדלהלן:
היחס לבהמות ובפרט לסוסיים ולפריים. כתוצאה מכך זהות הקורבנות בפולחן.

1. מקומם של האלים השונים בפנתאון (סערה / מקורות מים / גרמי השמיים).
2. המשמעות הסמלים של הכלים הטכנולוגיים
3. המשמעות הסמלים של משני התודעה.