Culture Agent

מדוע יש כל כך הרבה שמות למנהיגים צבאיים בתרבויות ארץ ישראל הקדומה? סרן, נציב, אלוף, אביר, שר, חור, איל, ראש.

לדעתי כל המנהיגים הללו היו לא מנהיגים צבאיים אלא דווקא דתיים, והכינויים אליהם באו לתאר את הפולחן:
נציב = פסל עומד
סרן = ציר, גלגל (מזבח אבנים מעוגל)
אלוף = קורבן בקר
איל = קורבן צאן

ספציפית הכותב הדויטרונומיסטי התנגד לפולחן הפלישתים שהיה עבודת גילולים, ב"גלילות", כלומר במזבחות בצורה של גורן, שני גלים (חצאי עיגול) של אבנים שיוצרים מעגל שלם, גלגל שבמרכזו עומד פסל ניצב.

לפלשתים היו חמישה סרנים, חמישה מקדשים כאלה, והם בנו גם בערים ישראליות מקדשים כאלה כמו לדוגמה בעיר גבעה. יונתן בן שאול הרג את נציב פלשתים ועשה את אותו מעשה שגדעון בן יואש ואברהם אבינו עשו: ניתץ פסילים והחריב את המקדש.

כל תרבות עבדה אל אחר, או קראה לו בשם אחר. אצל עמון: מלכום, כלומר מלך. אצל מואב: איל/צאן, אצל אדום: אלוף/שור. כולם בסופו של דבר היו וריאציות של הבעל ושל החיות המקודשות לפנתאון שלו. עבודת הבעל מתוארת כהתגודדות סביב מזבחות והנפת חרבות. כלומר הקרבת קורבנות. זה גם מקור האיסור על בניית מזבח אבנים מסותתות על ידי כלי מתכת. גוליית הפלשתי מתואר כאיש גבוה ולבוש בשריון וכובע מתכת. על פי הצורה שאנו מתארים את פולחן הבעל, התיאור של גלית בא לתאר את האל דגון הניצב, שהוא סוג של בעל, וסביבו מונפות חרבות.

אחרי נצחון דוד על גוליית, נאמר "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו". למה התכוונו? אלוף הוא בכור השור, ואלפי מנשה הם השוורים של יוסף. הכה שאול באלפיו, בא לומר שבני רחל סוגדים לבקר ולכן שאול הרג את הטוטם של בני רחל. דוד בכל אופן הרג את הטוטם האחר, את הצאן. נאמר "כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב", כלומר זה שדוד הרג רבבה זה אומר שהוא הקריב מן הצאן כי "רביבים" מוסב על "שעירים"? דוד היה גם רועה צאן.

המעניין הוא שעל פי האכדית לאה היא דווקא פרה. רחל היא הכבשה. עם זאת פולחן האל סין היה פולחן של שוורים, שקושרו עם עבודת הירח. גם במיתולוגיה הרומית האלה לונה תוארה כרוכבת על מרכבת שוורים. לעומת זאת במצרים אמון, סומל כאדם בעל ראש איל עטור נוצות גבוהות שלפניהן גלגל חמה.