Culture Agent

יאיר זקוביץ (ולא רק הוא) כתב בספרו "יעקב" על כך שסיפור מגדל בבל אוזכר בתנ"ך רק על מנת להוות קונטרה לחלום יעקב. כלומר חלום יעקב בא להתפלמס עם הטענה ש"באב אילני" הוא שער השמים. או יותר נכון להציג את עבודת האלילים שלטענתם של הבבלים בנתה את העולם, כזו שהורסת אותו בסופו של דבר. ו"העברת דירה" את בית האלהים ממקום של עבודת אלילים למשכנו של האל האחד, כאילו באה לומר שהעולם מושתת על האמונה באל אחד. ובתוך כך מסע אברהם מוצג שוב באופן סמלי, העליה שלו מאור כשדים לארץ כנען, העבירה למעשה את בית אל דירה לארץ כנען, שהרי בית אל היתה התחנה הראשונה שלו בארץ.

ה"באב אילני" היה מבנה המקדשים בבבל. בצורה של מגדלים מעוגלים שנראים כמו בתמונה של פיטר ברויגל, "זיקוראת". אני מניח שהפולמוס עם הרעיון שעבודת האלילים הזו היא משהו גבוה ועגול, התבטא בכך ש"צרי ישראל" נחשבו תמיד כגבוהים, נפילים, רפאים. ושמקדשים בצורה של עיגול נחשבו כ"גליל הגויים", כלומר מקום משוקץ מלכתחילה, "עבודת גילולים".

אני יכול להעיר הערה שעל פניה אינה קשורה אבל אני רואה אותה כקשורה מאוד. יחזקאל מקלל את מצרים: "לכן הנני אליך ואל יאריך ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד גבול כוש". לא רק בבבל היה מגדל. גם במצרים היה מגדל. וגם הוא כמו המגדלים בבבל נקרא סין. שנאמר "הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים"

כעת, גם במצרים וגם בבבל היה נהר גדול שסבב את הארץ והנהר נחשב גבול. במקרה של בבל זה נחשב פרת. גם בבבל וגם במצרים היו מקומות שנקראים סין וכוש. בבבל היו ערים בשם כיש ואיסין.

הטענה הלא רלוונטית היא שהתנ"ך מבלבל בכוונה בין מצרים לבין בבל ואשור כשתי הממלכות שהצרו לישראל בתקופת יאשיהו וכשני הגבולות של ארץ ישראל – הצפון והדרום. הטענה הכן רלוונטית היא שבשני הגבולות האלה היה מגדל ל"סין". וזה מה שאיים כל כך על בעל הסיפור על סולם יעקב. שהאקסיס מונדי שלו, בית אל, שאמור להיות באמצע, הולך לשוליים. כלומר הבית הנעול נפרץ, העיר המבוצרת "נכבשת" באופן מטאפורי.

שלום פאול מציין שמקור המילה "שנער" במילה שומר, במילה המצרית העתיקה לבבל: "סנגר" או "סנרר". מאחר שאבי הפנתאון השומרי הוא אן. הרי שיש לנו את מקור השם המוזר שמגר בן ענת. שמגר בן ענת הכה את הפלשתים במלמד הבקר. השור היה ייצוגו של האל סין, ובגדול הירח תמיד נקשר אל הבקר. גם סלנה אלת הירח היוונית היתה רתומה למרכבת שוורים.

הפסוק הזה: "וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת, וַיַּךְ אֶת-פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר; וַיּוֹשַׁע גַּם-הוּא אֶת-יִשְׂרָאֵל", בא להראות גם כן את העברת טבור העולם ממגדל בבל אל בית אל. "פלשתים" במקרה הזה אינם עממים שפלשו לארץ, אלא צרי ישראל באופן כללי. למרות שתמיד יהיה החוט המקשר בין שניהם: העיר כלנה, אחת מהערים שהקים נמרוד שייסד את שנער – שהיתה לפי הטענה מקורם של הפלשתים.

באשר למקום מושבו של שמגר בן ענת. א. הוא לא מצוין, ב. גם אם זה "ענתות", ענתות היא בנחלת בנימין על "דרך אפרתה" שעוברת בבית אל, בשילה, בשכם וגם בירושלים. כלומר בין כל המקומות ששכן בהן ארון הברית. ה"מסילה" המדוברת בספר שמואל ובפילגש בגבעה היא הנתיב של ארון ה', משכם לכיוון ירושלים. שמגר בן ענת אם כך ימשיך את מסלול המסילה הזאת צפונה, ישירות אל כלנה ושנער. אנו רואים שהיה זה גם מסלולם של יעקב ואברהם בדרכם מחרן לכנען – דרך ההר.

בנוסף: הדרך הזו חוצה באיזה שהוא שלב את הירדן והולכת דרך עבר הירדן על נתיב הירדן אל דן, ומשם לדמשק עד חמת, שעל גדות הפרת. עמוס אומר "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר". ומנסה לרמוז על המסלול הזה של דרך ההר, שמתחיל בבבל והולך דרומה אל מצרים. הפלשתים הגיעו משם, הארמים גלו משם אל "קיר מואב" (שהוא בעצם המסלול בעבר הירדן), וגם הישראלים הגיעו משם, וירדו אל מצרים, אך עלו בחזרה לארץ כנען.

בכל מקרה, הדבר מתחבר עם הרעיון שכוש נמצא הן בבבל והן במצרים. כוש הוא שתי קצוות הארץ, והמקור של הכל הוא לטענת התנ"ך, כוש שבבבל. דהיינו, שער השמיים שכן לכתחילה בכוש שבבבל, אך עבר אל בית המקדש בסופו של דבר.

נכון: דרך הים לא חוצה את הירדן בירדן הדרומי, אלא רק מצפון לכנרת. האוקימתא אם כך, באיזור דן ודמשק הדרך לסוריה מתפצלת ל-3:

• דרך ההר: שמובילה לבית אל / ירושלים
• דרך המלך: שמובילה לקיר מואב
• דרך הים: שמובילה לארץ פלשתים

כשבני ישראל יצאו ממצרים, ה' בחר להוביל אותם דרך דרך מס' 1 ולא דרך דרך מס' 3. בסופו של דבר איפה שהוא השתלבו דרכים מס' 1 ו-2. אבל לא ברור בעצם דרך איפה נכנסו בני ישראל לארץ ישראל ואיפה עברו את הירדן. איפה זה בעצם ערבות מואב? ליד ים המלח או שמא בגולן, ליד ים הכנרת? נראה יותר שהם נכנסו מצפון. ועברו בדרך בממלכת עוג מלך הבשן. ערבות מואב הוא כינוי כללי לעבר הירדן ולמושבם של בני ראובן וגד, שבפועל אנו רואים שישבו בנחלת שבט מנשה, ב"גלעד" ב"בשן".

והרמז: המקום נקרא "יהודה הירדן". כלומר איזור גשר בנות יעקב, "מחניים". והוא מסומל בחצרון בן פרץ, שהתחתן עם בת מכיר ויצא קשרי חיתון בין יהודה לבין מנשה. מה שמרומז בשמו של חצרון בן ראובן, שהיה כביכול מסורת אחרת על עץ המשפחה של חצרון. לא יהודאי אלא ישראלי. בלי קשר נגד חצרון הוא האיזור בו ישבו הפלשתים שהוא בעצם מדבר צין המפריד בין ארץ כנען לארץ מצרים, על פני מדבר סיני. ושם גם ישבו על פי המסופר במלחמות אסא, בני כוש. כלומר בני כוש ישבו ב"סין".

בכל מקרה, במדבר צין נאמר ששכנה עיר בשם "קדש", שהיא גבול הארץ (בגיטין זה נקרא "רקם וחגר"). קדש קיימת כמעט בכל פינה בארץ, אבל בעיקר בנחלת נפתלי, תל-קדש. קיימת קדש נוסף בדרום נחלת נפתלי שנקראת "קדש נפתלי" והיתה כביכול בשבט יששכר, "באלון בצעננים". הקדש הזו ישבה בצפון "דרך ההר".
הקשר של כל המקומות הללו, הוא כמובן שהם שכנו ב"קצה הארץ" ובאמת היו המקומות שנכבשו ראשונים על ידי מלך אשור בגלות עשרת השבטים. הרגע שבו הקצה "נגס" בפנים הארץ שסימל את תחילת הסוף. "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָה."

אשור ובבל מוזכרים בנשימה אחת בהקשר של מגדל בבל. אשור ובבל הם גם אלה שהחריבו את ממלכת ישראל וגרמו להם לגלות בחזרה אל ארץ "כוש וסין", אל "קצה הארץ" (שזה יכול להיות או מצרים או בבל…)