Culture Agent

תספורת היא יותר מאמירה אופנתית. תספורת מהווה ברוב המקרים אמירה של שייכות חברתית, ובחלק מהמקרים אמירה דתית. אצל היהודים לדוגמה לא מגלחים את הפאות, ולעיתים גם מגלחים את כל הראש חוץ מאת הפאות. האמירה הדתית היא שבתורה כתוב שאסור "להקיף פאת הראש", בין אם מדובר בהמנעות ממנהג עובדי האלילים ובין אם כי לשער בפיאות יש משמעות מיסטית (לשער הראש לדוגמה יש משמעות מיסטית וגם לשער הזקן,כך שאת שער הראש צריך לקצוץ ואת שער הזקן לא) – מי שמסופר כמו "יהודי", הרי הוא יהודי.

ובהתאם, גם בקרב הנוצרים היה מנהג כזה – קוראים לו "טונסורה". מקור המנהג במאה הרביעית, כדי לשייך את המסופרים כך אל מעמד הפקידים במשטר הנוצרי-רומאי. כנראה שמקור המנהג הוא בכך שלפני ההתנצרות של המשטר הרומאי, קרחת היתה סימן ההיכר של העבדים, ולאחריה מי שהסתפר כך הצהיר על עצמו כעבד האלוהים (מאותה הסיבה היהודית הולכים עם כיסוי ראש ועם ציצית). המנהג בכל מקרה השתרש והפך לסימן ההיכר של הנזירים.

ישנן 3 סוגים של תספורות נזירים:

1. טונסורה מזרחית: קרחת מלאה – הטונסורה של פאולוס.
2. טונסורה רומאית – הטונסורה של פטרוס: קרחת פופטיץ שפם עירקי. או: אנטי היטלר יוגנד. קרחת מלאה מלבד "כתר קוצים" דק מסביב לראש.
3. טונסורה קלטית – הטונסורה של יוחנן: שער מלא חוץ מקרחת בצורת משולש ענק במרכז הראש.

מסתבר שהכנסיה האורתודוכסית לא ראתה בעין יפה את הטונסורה הקלטית, ובסינוד משנת 664 הוציאה אותו מהחוק. הטונסורה הקלטית היתה מעוצבת כך משום שתסרוקת דומה לה היתה נהוגה בקרב הדרואידים, ולכן היה קל יותר לקלטים להתנצר משום שהפולחן שלהם, לטענת הכנסיה הקתולית לפחות, היה לא יותר מסינקרטיזם נוצרי-אלילי.

שאריות אליליות נפוצות במיוחד בפולחן הקלטי, כמו לדוגמה עץ חג המולד כסמל לתחיה (הוא קושט בדבקון הלבן שהיה מקודש אצל הדרואידים), התלתן כקמע מזל וכו'. כפי שאתם שמים לב, יש כאן אלמנטים של שילוש, לתלתן יש שלושה עלים, לטונסורה שלושה קודקודים וכו'. האלמנט של השילוש אפשר להותיר את המנהג הזה בתוקף. אבל הכנסיה ניסתה לטשטש כל סממן פגאני ולכן כינתה את הטונסורה הזאת, הטונסורה הכפרנית של שמעון מגוס. סביר להניח בגלל שהדרואידיות נקשרה בקסמים, לחשים, קמעות וכו'.

גרמנוס הקדוש שהיה פטריאך קונסטנטינופול במאה השמינית טען שהטונסורה של פאולוס (שהיתה גם לטענתו הטונסורה של יעקב אחי ישו) שימשה את המונטניסטים שהיו זרם כפרני, שגם נגדו יצאה הכנסיה אז. הוא לחם באותה התקופה בכפירות והטביל את המונטניסטים וגם את היהודים בביזנטיון בכפיה. סביר שזה מה שגם הוציא את הקרחת המלאה מהנוהג אצל הנזירים והותיר רק את הטונסורה של פטרוס כתסרוקת אופיינית.

אגב, באותה התקופה היתה באימפריה הביזנטית מלחמה שלמה כנגד עבודת אלילים עד כדי כך שנטען שהפולחן של האיקונות בנצרות הוא כזה, ובעיקר הההערצה הכמו אלוהית כלפי הקיסרים. הדבר הזה גרם להתנגשויות פוליטיות בין זרמים שונים בקיסרות ובאיזה שהוא שלב גרמנוס עצמו הוגלה, ומצד שני הקיסר עצמו הוציא מהחוק את פולחן האיקונות. רק עשרות שנים מאוחר יותר הפולחן האיקונות הוסדר במסגרת הנורמה בועידת ניקאה השניה.