Culture Agent

המאה ה-13 היתה תקופה של התעוררות משיחית: מסעות הצלב שנסתיימו בנפילתה של ממלכת ירושלים במלחמתה עם המוסלמים, התפשטותה של האימפריה המונגולית שזרעה הרס וחורבן בכל מקום אליו הגיעה, הגירושים המרוכזים של היהודים ממרכזיהם ועוד. המאורעות האלה הביאו לעלייתה של המיסטיקה בעולם היהודי ולטענת משה אידל גם תרמו לכתיבתו של הזוהר. אבל יותר מכל תרם לעיצובה של הספרות הקבלית מקרה שאירע ב-1295 בעיר אווילה בספרד – שהיא גם במקרה השנה שעליה התנבא ר' אברהם אבולעפיה, כקץ הימים.

ניסים בן אברהם היה נער אנאלפאבת שטען שהיו לו חזיונות ובהם נגלה אליו מלאך והקריא לו מספר שנקרא "פלאי החכמה". הרשב"א מעיד עליו: "ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה".

חכמי ספרד לא ידעו איך להתמודד עם התופעה, ור' דן בן יוסף אשכנזי כתב בסופו של דבר מכתב התומך בו ובנבואתו, דבר שהביך מאוד את הרשב"א שכתב על כך את הדברים הבאים: "זה כששה חדשים עבר בכאן נער חסר לב, ובידו אגרת חתומה מיד הרב רבי דן, וכראותיה היה הדבר קשה בעיני, יען חשבו רבים את זה לקלות הדעת, כי מה שיצריך חקירה רבה, וכמעט לא יספיקו בו כל החקירות, יכתוב איש שנקרא חכם, כמעיד: 'זאת אמת'. ואין אלו דברי חכם ולא יאות כזה לנקיי הדעת רק לנמהרי הלב ולאשר לא תעשינה ידיהם תושיה"

יהודי אחר שהושפע מסיפור הנביא מאווילה הוא אבנר מבורגוס שהחל לטענתו להתלבט בשאלת יהדותו לאחר המקרה ובסופו של דבר בשנת 1320 המיר את דתו לנצרות בפומבי והפך למיסיונר שגם ארגן ויכוחים פומביים עם היהודים.

מה? למה? זה לא משנה. הדבר היחיד שמשנה הוא מה שאידל טוען, שהסיפור על הנביא מאווילה, הוא זה שהשפיע על חוג הזוהר להטמיע את מיתוס הסבא והינוקא בדרשות המשיח, משום שאווילה היתה מקום מושבו האחרון של ר' משה די ליאון, שלטענת החוקרים כתב את הזוהר.

הינוקא, ובעיקר הינוקא מכפר סכנין, עומד במרכזו של הזוהר. התינוק הפלאי היה בנו של ר' המנונא סבא מהדמויות הנשגבות ביותר בזוהר, "נשמה דאצילות מבחינת הנשמות דים העליון שבמלכות דאצילות ומשום כך נקרא המנונא מלשון 'נוני ימא'". הינוקא ואביו נחשבים כשתי צלעות מהשילוש האלוהי – שאינם אלא הקב"ה, ספירת החכמה (פרצוף האבא) והשכינה, ספירת הבינה (פרצוף האמא). שבמפגש של שניהם נולד העיבור המתגלם בדמות הבן, דעת שממנו נובעות הספירות.

השילוש הזה, מי יודע, הוא זה שהביא את אבנר מבורגוס להתנצר. אבנר מבורגוס מרבה לקיים בכתביו דו שיח עם הרמב"ם, וטוען שהרמב"ם עצמו הגיע לאותן מסקנות שהוא הגיע אבל בגלל שלא הכיר את עיקרי הנצרות לא יכול היה לעשות צעד אחד קדימה. בויכוחים שניהל הוא הרבה לצטט את הרמב"ם, שהיה אהוב במיוחד על היהודים, ומכאן מן הסתם באה ההתנגדות הגדולה של חכמי התקופה לעיון בלתי מבוקר בתורתו של הרמב"ם ובפילוסופיה בכלל, משום שהוא פותח פתח לכפירה, לכן גם אותו הרשב"א פתח בחרם על לומדי הרמב"ם ובסופו של דבר גם נשרפו ספריו ב-1305.

סביר להניח שדמות הינוקא שקשורה למאורעות המאה ה-13 היא גם זו שבסופו של דבר השפיעה על שחזורו של הסיפור על נחמן קטופא במאה ה-16 – תינוק שהחל לדבר בגיל יום, ואז שתק עד גיל 12, אז התנבא ומיד מת, תינוק שנולד לאחר שנים של עקרות וחי בתקופת האמוראים בארץ ישראל. בספר שהוכתב מפיו של נחמן קטופא, "נבואת הילד", התנבא על אחרית הימים שאינה אלא המלחמה בין ישמעאל ואדום בעקבות בואה של "אומה נוראה",הלא היא מונגוליה. בדיוק אותה מלחמה שמנובאת בפרקי דרבי אליעזר ל' ובסנהדרין צ"ז, שם כתוב שמלחמת גוג ומגוג תבוא 5000 שנים לבריאת העולם (כלומר במאה ה-13).