מעשה ברמב"ם שהפך לכלב, ואחרי ששפך עליו בנו מים קדושים, קבר איש כשנתן במקבת מכה לאדמה. אבי אלקיים מאונ' בר אילן מכנה את הרמב"ם "גדול המכשפים בעם היהודי" והסרטון הבא כולל הרצאה על "קווים לדמותו של הרמב"ם כגדול המכשפים בעם היהודי" . בדקה ה-29:30 והלאה בסרטון הוא מביא ציטוט נחמד מהספר "שבחי הרמב"ם, מהדורת יצחק אבישור, ירושלים תשנ"ח", עמ' 255:
…ורמב"ם נתן לבנו לר' אברהם קיתון אחד מלאה מים של רפואה. אמר לבנו: הוי יודע כי זה רשע יעשה אותי כלבו, בעת שתראה אותי כך תצוק עלי אלו המים. ואחר כך עשה המכשף כשוף אחד ועשאו כלב; מיד בא ר' אברהם בנו והציף אותם קתונים ונתרפא מיד.
לקח רמב"ם מקבת אחד ויתד אחד ונתן ביד בנו, אמר לו: תכה, וכל זמן שהיה מכה היה נטבע בארץ. וטבע עד חציו. צעק ואמר: הוציאוני! אמר לו: איני מוציאך עד שתתן לי כל ממון שלקחת מישראל. אמר לו: חציו הוא אצל המלך וחציו אצלי. אמר לו המלך: אני נותנו. מיד שלחו שניהם והביאו כל ממון שלקחו מישראל, ואחר כך הכה מקבת אחת ונטבע בארץ.
לטענת אלקיים רבי אברהם בן הרמב"ם לא מרד בתורתו הרציונלית של אביו אלא המשיך אותה. אלא שהרמב"ם היה מיסטיקן בהחבא ואברהם בן הרמב"ם היה מיסטיקן בגלוי (הקים את "חסידי מצרים"). הסיבה שהרמב"ם לא היה מיסטיקן בגלוי בכתביו היא מפני שלא רצה לחנך את ההמונים לנטות לקו המיסטי מפני שהם בורים ומסלפים, הזלזול הזה בהמונים היה אופייני לרבני ספרד בתקופה זו (ר' יוסף אבן כספי הוא תמיד דוגמה טובה). כדי לגשת אל המיסטיקה צריכים להיות חכמים יודעי סוד ולומדי דעת מבינים, "דידעין ברזין דמאריהון".
וכבר ידעו שכני ומכרי כי לא השתדלתי מימי להיראות לכלל בני אדם, מאשר אין רצוני לקבץ בין שני הפכים, ואני יודע שבכללם משכילים וסכלים, וגם הסכלים הם הרבים, כמו שאבני המרגמה רבות מאבני שוהם ופטדה. לכן היה מנהגי מעט החברה עם בני אדם, ולא אתנחם כלל ליתרוני על הסוסים והחמורים
ר' יוסף אבן כספי בטון מיזנתרופ אופייני כלפי ההמונים
Culture Agent 
להשאיר תגובה