מאגיה אסורה אמנם אצל היהודים, אך מפה לשם בעולם של קבלה מעשית הכל מותר. הקבלה המעשית היתה הבון טון במאה ה-18 ביהדות אשכנז, ועל רקע בעלי השם קמה גם במזרח אירופה תנועת החסידות.
בשנת תס"ט (1709), יצא לאור ספר סגולות מאת מקובל בשם זכריה סימנר שנקרא "ספר זכירה", ובו הופיעה סגולה להחזיר בתשובה את מי שיצא לתרבות רעה:
"יקח לבנה חדשה אחת וישים בתנור של אש שהוסק בערב שבת לחלות, ויניח שם עד שבת שניה. ואחר כך יקח משם הלבנה ויכתוב שמו של פלוני ושם אמו, 'וכשם שלבנה זו בערה בתנור אש כן יבער לבו של פלוני בן פלונית שיצא לרעה, שיתהפך לבו לשמים לטובה'. ואחר כך יאמר הכותב זה עליו גם כן כך ג' פעמים, ואז ישים הלבנה בקבר צדיק אחד, והנח שם שבוע אחת ותראה פלאים, וזה בדוק ת"ל בכתבי האר"י"
במאה ה-18 ואילך המרת הדת הפכה לנפוצה יותר ויותר, ואכן המנהג הזה הפך נפוץ יותר ויותר. הוא נקרא "שמד ציגל", "לבנת השמד". וכך ניתן ללכת לבתי קברות עתיקים של יהודים במזרח אירופה ולראות שעל קברי צדיקים מונחות אבנים אדומות – מהן שהכתובת עדיין ניכרת ומהן שהיא כבר דהתה ורק האודם נותר.
מסתבר שהמנהג הזה הגיע גם אל הארץ. בבית העלמין "שערי צדק" שממוקם מערבית למבנה שערי צדק הישן, בין רחוב יפו לשדרות שז"ר בירושלים, נמצא לדוגמה קברו של הרב ירוחם פישל יהושע ברנשטיין המכונה ר' פישל דיין. ועל מצבתו ניתן לראות בלוקים על גבי בלוקים, כפי שתראו בתמונה.
נ.ב
בלינק הזה פרופ' דוד אסף מביא תמונות של לבנים המונחות על קברו של החפץ חיים. האתר הזה ביידיש מציין גם מסורת על "לבני אהבה", שנועדו לעשות שלום-בית. התמונה של קברו של ר' פישל דיין לקוחה מהרצאתו של פרופ' גידי בוהק על כישוף ביהדות.
Culture Agent 
להשאיר תגובה