אני קורא כעת ספר בשם "הבשורה הפסיכדלית" שהזמנתי מאמאזון. המחבר טוען ששימוש בפטריות פסיכדליות היה נפוץ בפולחן הנוצרי בימי הביניים המוקדמים, ובאופן כללי רוב החוויות המיסטיות שתוארו היו תחת השפעה של סמים. אבל הקטע הזה הוא לא העיקר, ההשוואה בין החוויה הפסיכדלית ולחוויה המיסטית. העיקר הוא שהאינקוויזיציה, שניסתה לעקור כל גילוי של כישוף, בעקבות גילוי אמריקה, ראה בשימוש בפטריות פסיכדליות סוג של כישוף ועבודת אלילים. מאז ירד קרנן של הפטריות ושל הסמים בכלל. המחקר ממוקד באמנות (איקונוגרפיה) הנוצרית, והוא מביא לא מעט דוגמאות של ציורים של טקסים מקודשים שמשולבים בצמחים בעלי כיפה. מאז המאה ה-15 התדירות של הופעתם של הצמחים ירד כמעט לחלוטין.
הדיון הזה כמובן לא מגיע יש מאין. בראש ובראשונה המחבר רואה את עצמו כממשיכו של גורדון וואסון, המערבי הראשון שהשתתף בטקס שמאני והביא את בשורת הפטריות למערב. וואסון לאחר זמן כתב מחקר בו הוא מגיע למסקנה שמקור הדתות בהתנסויות פסיכדליות, והדרך של הקדמונים להתמודד עם החוויות והפחדים שלהם מההתנסויות הללו. מוזר בעיני המחבר שלטענת וואסון ההיסטוריה של האנתאוגנים נגמרה יותר מ-1000 שנה לפני הספירה, ולטענתו וואסון התחמק בצורה פחות מדי אלגנטית מלהכליל את התאוריה שלו על מקור הדתות, גם על הנצרות המוקדמת. הוא סובר שוואסון עשה את זה כי הוא היה מאמין ומגדיר את המתח הזה בין אמונה דתית לבין ההשערה על המקור הפסיכדלי של הדתות, כ"פרדוקס של וואסון", והוא בא לפתור אותו.
אבל וואסון הוא לא כל הסיפור. המחבר בא גם להמשיך את דרכו של ג'ון מרקו אלגרו שקשר בין הופעתן של פטריות ביצירות אמנות נוצריות לאורך השנים, לטענה שהנצרות אינה אלא דת פריון פסיכדלית וישו אינו אלא מטאפורה של פטריה פסיכדלית. בשונה מאלגרו שסבר שמכאן שבהכרח ישו לא היה אדם אמיתי והנצרות כולה היא הונאה, שמסתירה את הדבר האמיתי, המחבר לא מבקש לעקור את השורש של הנצרות אלא דווקא לעשות סינתזה. הנצרות היתה בשורה אותנטית, אך דרך הפולחן הפסיכדלית טושטשה והודרה במשך ההיסטוריה.
מה מטרת הספר? לדעתי המחבר לא מנסה לעודד אנשים לצרוך סמים כדי להגיע לחוויה דתית, אלא לשבור את המיתוס שעל פיו ההתנגדות לסמים מגיעה על בסיס דתי, ושהקונוטציה של סמים היא שלילית, פוחזת וחוטאת. אני לא בטוח שהמוטיבציה שלו היא לעשות דמוקרטיזציה של החוויה הדתית. במבוא של הספר הוא מפציר בקוראים לא לשפוט את הספר כנקיטת עמדה לכאן או לכאן. זה מתיישב לי מאוד נכון שההתנגדות המערבית לסמים מקורה ביחס שלילי כלפי התרבויות שאינן נוצריות. השימוש בסמים נחשב גם כחוויה דתית לא רצויה מפני שהם היו עובדי אלילים, וגם לא בריא כי בסופו של דבר הם גם מתו ממחלות. את זה שהאדם הלבן הדביק אותם במחלות מהעולם הישן, הם לא ידעו אז. הם חשבו שהמוות הוא עונש מאלוהים, בדיוק כמו שה' "שלח את הצרעה" לפני שבני ישראל הגיעו לארץ כנען ודאג לפנות אותה מיושביה.
וכשאני מתפלפל אני יכול להוסיף: פטריות, נחשבו לא רק משנות מצבי תודעה אלא בעיקר רעילות. גם ארס הנחש נחשב רעיל. הרתיעה של התורה מהנחש היא בגלל רעילותו, אך לעומת זאת הנחש נחשב גם סמל מיסטי שמהווה את פסגת התודעה. אני מניח שפרי עץ הדעת יכול להתפרש בצורה הזו כפטריה פסיכדלית, והאסוציאציה שלו עם הנחש היא מפני שגם הוא וגם הפטריות היו רעילות עבור אלה שלא מיומנים בזיהוי, ומרוממות עבור אלה שכן. אני מניח שיש קשר בין הקונוטציה המרוממת של הנחש, לבין זה זה שעישון ארס של עקרבים נחשב נפוץ באסיה שהיא אגב אותו המקום שבו חיו העמים הארים שהחשיבו את הפטריות כ"סומה".
Culture Agent 
להשאיר תגובה