יעקב שביט ויהודה ריינהרץ הם שני פרופסורים שעשו כבר דרך משותפת בכמה וכמה מחקרים שלא מענייננו, מלבד שני ספרים שיצאו בספריית "הלל בן חיים" של הקיבוץ המאוחד. האחד נקרא "דרווין ובני מינו" והשני נקרא "האל המדעי". שני הספרים הללו יצאו בהוצאה לפני 7 ו-9 שנים ועסקו בספרות חול עברית בתקופת ההשכלה ובדרך שבה המשכילים התמודדו עם החידושים המדעיים ועם העיסוק הכללי בהם בשפה מתה אל עם שמנהיגיו מתנגדים לעצם העובדה שהשפה הזאת תעסוק בנושאים הללו ובני עמה יתנו להם תשומת לב. הפרק הראשון עסק בספרות שעסקה באבולוציה, הפרק השני עסק בספרות שעסקה במדע פופולרי, כעת מגיע הפרק השלישי ב"סדרה" שעוסק בהיסטוריה כללית שנכתבה על ידי יהודים עבור יהודים, "חלון אל העולם".
אז ראשית, זה עדיין תענוג לקרוא על הדברים האלה ב"עברית של שבת", וברגע שזה בא בקונטקסט היסטורי או תרבותי או בלשני, הדבר הזה הופך בצורה די פרוורטית למרתק. אבל נשים את הפטיש בצד. המחקר הנוכחי עוסק לא רק בתופעה של ספרות כללית בשפה העברית, ובזהות הכותב היהודי המשכיל ובקהל היעד שלו. הדבר הזה אכן מקבל פרק נרחב אבל נושאים כגון אלה היו גם במוקד הספרים הקודמים.
מה שמייחד את הספר הזה לעומתם הוא העיסוק שלו לא רק בהיבטים הדתיים והפילוסופיים של קריאה בספרות הכללית ועיצוב דמות היהודי המשכיל. כעת עצם הקריאה בהיסטוריה כללית טומנת בחובה גם היבטים של אסימילציה עם הסביבה, הווה אומר בתקופה של אמנסיפציה, בקיאות בהיסטוריה הכללית משפיעה באופן ישיר על מעמד היהודי בעיני סביבתו. כלומר, מלבד הצידוק התאולוגי הרגיל שבהיבט ההיסטורי נראה כך: שאלות על מרכזיותו האמיתית של העם היהודי בהיסטוריית העולם ותכלית הלימוד של ההיסטוריה הכללית. מלבד זו, העיסוק בהיסטוריה הוא הלכה למעשה הכלי שישמש את היהודים לקבל את זכויותיהם החברתיות, באמצעות מילוי החובה, והחובה היא להכיר את מה שקורה מחוץ לגטו: אם יהודים רוצים להיות אזרחים מן השורה, הם צריכים לפחות לדעת חצי דבר על סביבתם, להבין אותה ולהכיר אותה ברמה כזאת שהספר שמוצע להם יהיה כרטיס כניסה ל"עולם החברתי של המחר".
Culture Agent 
להשאיר תגובה