Culture Agent

שני ספרים יצאו בשנה האחרונה בנושא ההיסטוריה של העיר ירושלים, והם משלימים האחד את השני בבניית תמונה שתסביר מדוע הקרדיט לקיומה של מדינת ישראל מגיע למילניאליזם הנוצרי והיהודים הם רק כלי משחק בידיהם ובידי ההשפעה הפוליטית והכסף שלהם. האחד הוא "ירושלים של קדושה ושגעון" שמתאר את הבסיס הדתי לאובססיה הנוצרית לירושלים, ושמרכזו דעיכתה של תיאולוגיית החילוף שטוענת שהנצרות היא "היהדות האמיתית" כך שהיהודים צריכים להיות מושפלים, ובעקבותיה עלייתו של המילניאליזם ובעיקר זה שלפני המילניום. השני הוא "ירושלים – הביוגרפיה" שמתאר את ההתפתחויות הפוליטיות שנבעו מהאובססיה הזאת, שסופן בהקמתה של ישראל (והמשכן באיחוד העיר ב-1967).

הזיקה הנוצרית לירושלים היתה קיימת מאז ומתמיד ותדלקה את הצליינות לאורך הדורות – החל מהתקופה הביזנטית, דרך התקופה הצלבנית ועד לעת החדשה. אלא שכל פלג בנצרות ניסה לנכס את ירושלים לעצמו, לאחוז בה ולהדיר את האחרים. לקראת המאה ה-19, המאה של האימפריאליזם, שלוש אימפריות לטשו עיניהן לירושלים תוך שהן מצדדות כל אחת בזרם הדתי שלה: הצרפתים בזרם הקתולי, הרוסים בזרם האורתודוקסי והבריטים והגרמנים בפרוטסטנטים. העניין בירושלים היה בעיקר כדי לתקוע יתד בארץ ישראל כצומת בין אסיה ואפריקה. צרפת כרתה באותה התקופה את תעלת סואץ כדי לפרוץ דרך לאוקיינוס ההודי. הבריטים מאוחר יותר הגבירו את השפעתם במצרים גם כן מאותה הסיבה. ירושלים היתה ערוץ נוסף, שניצל את חולשתה של האימפריה העותומנית כדי לבנות בסיס לקראת השתלטות על ארץ ישראל במקרה של נפילת האימפריה (מה שקרה לבסוף לאחר מלחמת העולם הראשונה).

אפשר בגסות להגדיר את היחס ליהודים מצד האימפריות על פי השיוך הדתי :

• הרוסים – נוצרים אורתודוקסים – אנטי-יהודים, מתוך גישה אנטי-יהודית (מה שנקרא אנטישמיות-מטאפיזית) מסורתית
• הצרפתים -נוצרים קתולים – ניטרליים. ברוח המהפכה הצרפתית נאורים יותר, כך גם ניתן להבין את המנשר של נפוליאון ליהודים ב-1799 שהבטיח להם מדינה (הבטחה שלא יצאה לפועל בסופו של דבר בגלל כשלונו של נפוליאון לכבוש את עכו, ומשם את המזרח התיכון כולו)
• הגרמנים – פרוטסטנטים לותרנים – אנטי-יהודים שעזרה שלהם מתבצעת רק בנסיבות פרגמטיות.
• הבריטים והאמריקאים – פרוטסטנטים – פרו-יהודים, חלקם מטעמים מיסיונריים, וחלקם האחר מטעמים מילניאריסטים.

הגרעין הקשה של הציונות נולד במדינות האנטי-יהודיות רוסיה, אוסטרו-הונגריה וגרמניה, תוך שהוא נעזר במשאבים הפרו-יהודים בצרפת ובבריטניה (מונטיפיורי, רוטשילד, הירש וכו'). תוצאות מלחמת העולם הראשונה, בה הגרמנים והאוסטרים הפסידו והשלטון הרוסי נפל במסגרת המהפכה, הביא לכך שקרנם של הבריטים תעלה. הסכם סייקס-פיקו "סידר" לבריטים את השליטה בארץ ישראל, ובעקבותיו גם הגיעה הצהרת בלפור שהבטיחה ליהודים "בית לאומי".  הבריטים אמנם נסוגו מעמדותיהם, אבל את מקומם ירשו האמריקאים. הנצחון הגדול של בעלות הברית במלחמת העולם השניה, ועליית קרנה של ארה"ב כמשקל נגד לברה"מ, הפכה את המילניאריזם האמריקאי למרכז הכובד בתמיכה בציונות, שהובילה בסופו של דבר להקמת המדינה. מאז ועד היום, ובהיותה של ארה"ב "מנהיגת העולם החופשי", התמיכה הפוליטית והכספית מגיעה בעיקר ממנה ו"מחזיקה" את ישראל.

התמונה כפי שהיא מוצגת כעת אכן משמשת כביקורת בידי הלא-ציונים הן היהודים והן המוסלמים. מבחינת היהודים התמיכה הנוצרית בישראל נעשית מתוך מניעים סמויים משיחיים-נוצרים ופוגעת ביהדות, מבחינת המוסלמים ישראל היא שלוחה מעין-צלבנית של המערב הנוצרי שנועד לנגוס ולפגוע בהגמוניה המוסלמית (הלא-נוצרית). ומה יגידו היהודים? הם יגידו, "צדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים", או יותר נכון, שנבואתו של ישעיהו על תקומת ציון, "חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו" מתקיימת.