Culture Agent

ספרו של מרטין גילברט, "באוהלי ישמעאל" (כנס הפקות, בתרגומה של לבנה זמיר), עוסק בתולדות היהודים בארצות האיסלם ב-1400+ השנים האחרונות, למרות שכמעט שני שליש ממנו עוסקים בהיסטוריה הקרובה שהתרחשה על רקע עליית הציונות, מלחמות ישראל ו"בעיית הפליטים" מהצד היהודי שלה – גירוש היהודים מארצות ערב תוך השארת רכושם ומורשתם מאחוריהם, ומאבקם לשימורה ולהנצחתה בארץ.

ההיסטוריה הרחוקה יותר יכולה היתה לשמש סיפור רקע, או חלק משלים לסיפור הזה, אילולא היתה מסבירה באופן תמציתי את שורש הבעיה היהודית-ערבית: למוסלמים יש אובססיה לכבוד, וממנה נבע היחס שלהם אל הלא-מוסלמים לאורך הדורות. מעמד הדימי שנקבע ללא-מוסלמים אמור להנציח את ההשפלה שאמורים לחוות אלה שלא התאסלמו, על אף האוטונומיה שניתנת להם, וברגע שההיררכיה הזאת, של מוסלמים-מכובדים ואלה שאינם-מושפלים, מתערערת, משהו בנפשם העדינה של המוסלמים מתערער גם הוא. מסיבה זו נבעה התנגדותם של המוסלמים להתעוררות הלאומית של היהודים בארץ ישראל – נוכחות יהודית בארץ ישראל לא מפריעה למוסלמים, אלא שליטה יהודית, שגשוג ומה שנקרא בסלנג יהודי "בעלות בתים", המציאות שבה האדון הוא יהודי והצמית מוסלמי, היא בלתי נסבלת. שאר התיאורים של "שדידת קרקעות", "פלישה למרחב מחיה" וכו' הם דמגוגיים.

הדבר תקף גם כלפי הקולוניאליזם הנוצרי. המרמור הערבי כלפי המערב נובע רק מפאת עושרם וכוחם של הנוצרים, שנוגס בכבודם של המוסלמים. הדיבורים על "מסעי צלב", מעוררים אצל המוסלמים זכרונות טראומטיים מתקופה שבה כבודם, הדתי והאישי, נרמס. בהקשר הזה, צלאח א-דין, נחשב כגיבור מוסלמי לא משום ששיחרר את ירושלים, אלא משום שהחזיר למוסלמים את כבודם האבוד.

כל עוד היהודים היו בסטטוס גלות ותלויים בגחמת לבם של שליטים מוסלמים, המצב היה מתוקן – פעמים שההשפלה של היהודים היתה אקטיבית יותר ופעמים שהיתה רדומה. אלא שמרגע שהיהודים הרימו ראש, אפשר לתלות את זה באמנסיפציה המערבית, שאפשרה ליהודים להתקיים כשווים בין שווים, כבוד המוסלמים נפגע, וככל שהיתד שהיהודים תקעו בארץ ישראל עמוק יותר, וככל שהשגשוג שלהם גדול יותר, ומנציח את עליבותם של הערבים, מורווחים ככל שיהיו מהשגשוג, כך הוא ממשיך להפגע. הפתרון היחיד לדידם שיכול להנתן לבעיה, הוא השבת כבודם של המוסלמים, שתתבטא בהשבת השררה והעליונות שלהם, השבת האופי השרירותי והגחמתי של היחס שלהם ללא-מוסלמים, השבת המצב בו המוסלמים לא תלויים בלא-מוסלמים לצורך הצלחתם. כל עוד הדבר לא קורה, האיסלם ימשיך לשנוא את המערב.