Culture Agent

אווליה צ'לבי הוא נוסע טורקי-עותומני סופי שסיכם את מסעיו ב-10 כרכים של ספר בשם "Seyâhatnâme", "ספר המסעות". הספרים שלו מהווים מקור לחיי היום-יום שבאימפריה העותומנית בתקופתו. בספר השישי הוא מספר את חוויותיו ממלחמה שערכה האימפריה עם הצבא האוסטרי בהונגריה. בציטוט שלהלן, שמופיע בו, הוא מתאר איך חמק מזירת הקרב לעשות את צרכיו, אבל אז נאלץ להלחם בחייל אוסטרי שמצא אותו, תוך שהשניים מתפלשים בצואה (מתוך אווליה צ'לבי, "סיאחת נאמה", ספר שישי 21a28-21b13)

ההרפתקה הזאת קרתה לעבדכם הנאמן. אם אלה נימוסים רעים מכדי להיות קשור אליהם , אני מקווה לפחות להיות מכוסה במעיל של סליחה.

לאחר הקרב, בעודי מרגיש את קריאתו של הטבע, פרשתי למקום מבודד, שחררתי את התחתונים והתחלתי להתעסק בלהקל על עצמי, כשבדיוק מעל הראש שלי, שמעתי לפתע רחש. לפני שיכולתי לקבוע את משמעות הרעש הזה, גיליתי חייל כופר שמחשש לחייו פתאום השליך את עצמו מסלע נמוך, ממש מעל הראש שלי. הוא נחת מעל לראש שלי , כך שאני צנחתי ישר לתוך הזוהמה. אחזתי במושכות של הסוס שלי, אבל הסוס התחיל להתקדם. לרגע איבדתי את השפיות שלי: הנה אני, נאבק עם הכופר, החגורה והתחתונים שלי מופשלים והבגדים שלי מכוסים בצואה – כמעט הפכתי לשאהיד מחורבן.

תודה לאל, התעשתתי ונאבקתי בכופר כמו אלוף היאבקות, עד שידי היתה על העליונה, תוך שאני חושף את הפגיון שלי, ודוקר אותו מספר פעמים בצוואר ובחזה, ואז חותך לו את הראש. בשלב הזה כבר הייתי ספוג בדם , כמו גם בצואה ,אבל לא יכולתי להתאפק מלצחוק בראותי שהפכתי לע'אזי (לוחם קודש מוסלמי) מחורבן.

השתמשתי בפגיון כדי לנגב את החרא מהבגדים שלי, והרמתי את התחתונים, כאשר לפתע נער אמיץ הגיע מתנשף אל הסלע מעל הראש שלי ואמר , "חבר, אני רודף אחרי הכופר שהרגת. מחשש לחייו , הוא השליך את עצמו עליך וחתכת לו את הראש . עכשיו הראש שייך לי!".

סידרתי עדיין את התחתונים. "טוב," עניתי לו , "קח את הראש הזה", והראיתי לו "האח הקטן" שנולד יחד איתי (איבר המין שלי). "איזה אדם חסר נימוס אתה", אמר הבחור האלגנטי והלך מיואש לדרכו.

תוך שאני מסיר את זוהמת הדולמן המוכתם של הכופר עם כפתורי הזהב, גיליתי 105 מטבעות זהב הונגריות, טבעת אחת ו-40 מטבעות טאלר. שמתי את הדברים האלה בתרמיל שלי ועליתי על הסוס. שמו היה חמיס. רכבתי ישירות אל הפאשה והענקתי לו את הראש הערוף כמתנה.

"הלוואי שכל הראשים של האויבים האומללים שלך יהיו כמו הראש הזה", אמרתי, נשקתי את ידו ,וחיכיתי בסבלנות. אלה שלידי זזו צעד אחד אחורה בגלל הריח.

"אווליה שלי, נודף ממך ריח מוזר של צואה", אמר איסמעיל פאשה. "אל תשאל , אדוני , מה עבר עלי", סיפרתי את כל הסיפור שלב אחרי שלב, וכל הקצינים התפקעו מצחוק. הפאשה היה מרוצה, והעניק לי 50 מטבעות זהב וסיכת טורבן כסופה. רוחי התעודדה בצורה ניכרת.