ב-1977 הוציא ג'ורג'יו מורודר את "I Feel Love" של דונה סאמר, שהיה קטע הדיסקו (הלהיטי) הראשון שבו הפלייבק היה כולו אלקטרוני. היה זה הרגע בו הדיסקו גילה את המוסיקה האלקטרונית, ובעקבותיו עולם הדיסקו שינה פאזה, מדיסקו מתוזמר לדיסקו מסונתז.
אבל המהפכה הגדולה יותר היתה כשיצא הסרט הראשון בסאגת "מלחמת הכוכבים", בפני עצמו להיט שריתק את עולם הפנטזיה של הצופים, ואת העניין שלהם בחלל ובשוכנים בו, וכעבור כמה חודשים קטע דיסקו שעיבד את הפסקול שלו וכבש את המקום הראשון בארה"ב. בעקבות הקטע הזה החל גל של הפקות דיסקו אלקטרוניות שהנושא שלהם הוא חלל ורובוטים (להבדיל מסינתפופ שהתפתח במקביל, ועסק ביחסים בין אדם למכונה ובחברה התעשייתית).
כמובן שהיו המון תקדימים לתופעה, החל מתוכניות החלל של האמריקאים והרוסים, שעוד בשנות השישים הציתו את הספייס-רוק, ומאוחר יותר את הפסיכדליה והרוק המתקדם מצד אחד, וה-P-Funk שרוב המקרים מוכתר בתור האב הרוחני של הספייס-דיסקו. אבל "מלחמת הכוכבים" היתה הטריגר לפרוץ המהפכה. להקות דיסקו החלו להופיע בתלבושות כסופות ומסכות, ולשיר על ספינות חלל ומסרים מעולמות אחרים.
הזרם הזה לא היה ייחודי למדינה מסויימת על אף שרבים מהמובילים אותו הגיעו מצרפת. הוא הצליח מאוד גם בגרמניה, יפן וקנדה ומאוחר יותר במזרח אירופה, איטליה ובארה"ב. הסיבה שמשייכים את המוסיקה הזו ספציפית לצרפת היא כנראה בגלל ששניים מהמוסיקאים שתרמו יותר מכל להתפתחות המוסיקה האלקטרונית היו צרפתיים – סרון וז'אן מישל ז'אר. בשני המקרים דרך אגב מדובר על אמנים שכשהוציאו את המוסיקה שלהם היא נחשבה ללא מסחרית ולכן הם התקשו למצוא מפיץ. אבל לכשיצאו הם מכרו מיליונים, וזוהי בעצם התרומה האמיתית שלהם.
סרון, מבין השניים, הוא זה שהצליח קודם לכן, ורכב על הצלחת שני אלבומיו הראשונים, בדרך להפצת המוסיקה האלקטרונית. באלבומים הראשונים שלו הנחה סוג חדש של דיסקו, סימפוני ו"פרוגרסיבי". באלבום השלישי הרשה לעצמו להמשיך בניסוייו המוסיקלים, ושינה כיוון לאלקטרוניקה וארפג'ו. אלבומו "Supernature" הפך ללהיטו הגדול ביותר כשמכר 8 מיליון עותקים מסביב לעולם.
במקביל הוציא ז'אן מישל ז'אר את אלבומו "Oxygene", שמכר יותר מ-12 מיליון עותקים, מה שהפך לאלבום הצרפתי הנמכר ביותר בכל הזמנים. גם מופעי הראווה שלו שברו שיאים – בנוכחות, באפקטים ובתפאורה. והמסגרת הזו הפכה לסטנדרט, שגם סרון מאוחר יותר בשנות השמונים אימץ.
ראש וראשון שיש לציין במסגרת גל הלהקות שעשו "מוסיקת חלל" הוא דידייה מרואני ולהקתו Space. והרבה יותר משהלהיט שלהם "Magic Fly" כיכב בראשי מצעדים בכל העולם (הגיע למקום השני בבריטניה), לזכותו ניתן לזקוף את העובדה שהוא פרץ את מסך הברזל והפך ללהיט ענקי בברית המועצות. אלבומי הלהקה מכרו 22 מיליון עותקים מסביב לעולם, ומתוכם למעלה מ-12 מיליון עותקים בברית המועצות לבדה. ב-1983 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בברה"מ והופיעה אל מול 600,000 איש. באשר ל-"Magic Fly" יש לציין בעיקר את הגרסה של ג'ינו סוצ'יו הקנדי, תחת השם Kebekelektrik, ש"הציגה" את השיר הזה לשוק האמריקאי (מן הסתם בגלל שהיה קשה לייבא את הקטע), ונחשבת לקלאסיקה בפני עצמה.
ספייס ארט היה הרכב שכלל את נגן כלי ההקשה רוז’ה ריציטלי והקלידן דומיניק פרייה, שניהם עבדו מאוחר יותר עם ז’אן מישל ז’אר – ביחד באלבום ההופעה בסין מ-1981, כלומר כחלק מהלייב אקט, פרייה גם המשיך לשתף איתו פעולה עד לאמצע שנות התשעים. האלבום הראשון שלהם (מבין שלושה, שיצאו בין השנים 1977-1981) יצא במקביל לאוקסיג’ן של ז’אר והקטע הפותח אותו, Onyx, נחשב לאחד מלהיטי המוסיקה האלקטרונית הראשונים (והיה להיט לפני אוקסיג’ן).
Droids היה הרכב חד פעמי שהקים פבריס קוטאד, מנהל בחברת התקליטים "ברקליי" ומי שעמד בראש תת-הלייבל Egg שהתמקד בפרוגרסיב. קוטאד התלהב מ”מלחמת הכוכבים” ב-1977 והחליט שגם הוא רוצה. הוא הקליט את “The Force”, שגם המציא בעבור דאפט פאנק את הרעיון שמוסיקאים שעושים מוסיקה אלקטרונית הם אנשים ללא פרצוף והפרצוף היחיד שיש להם הוא של אנדרואידים עם מסכות פלדה. אגב, מאוחר יותר בשנות השמונים הוא חבר למישל קרטו והצטרף לאניגמה.
להקת Rockets היא עוד חלוצה, שמה שייחד אותה היו ההופעות והצד הוויזואלי שלהן. חברי הלהקה התלבשו בחליפות כסופות והתאפרו במה ששיווה להם מראה של אסטרונאוטים. הם השתמשו המון באפקט הווקודר, ונעו בתנועות רובוטיות קפואות, כשברקע לייזרים ופירוטכניקה. במובן זה הם הקדימו לא רק את קראפטוורק, אלא גם את תנועת הסינתפופ. ההשפעה שהיתה להם באיטליה יכולה לתת להם גם את קרדיט משמעותי בהיווצרות לאיטלו-דיסקו. מאחורי הלהקה עמד המפיק קלוד למואן, מי שבשנות התשעים התפרסם כאבא של הילד ז'ורדי (ובשנות השמונים כמפיק של דיזיירלס, וויאז' וויאז'). ההרכב עשה אמנם דיסקו בשורה התחתונה, אבל ההשפעות שלו היו מן הרוק הפסיכדלי והפרוגרסיב וכך הם גם מכרו את עצמם.
הרכב שסונף ללהקת Rockets היו Visitors, בהובלת ז'אן-פייר מסיירה, מאגדות הרוק המתקדם והמוסיקה הנסיונית בצרפת של שנות השבעים. חברי הלהקה ניגנו ביחד וכמה משיריה של Visitors עובדו לשירים של Rockets. מסיירה פעל גם לבדו וחלק מהאקספרימנטים שלו הניבו קטעי ספייס-דיסקו מוקדמים ובהם לדוגמה "Space Woman".
קטעי הדיסקו של מסיירה הופיעו בחברת התקליטים "Disque Ibach", של אומברטו איבך (פטרוצ'י). זהו מפיק איטלקי שפעל בצרפת, והיה יד ימינו של קלוד קארר (Carrère) – בעל חברת תקליטים שנחשב כמי שבנה במו ידיו את אימפריית הדיסקו הצרפתית (הוא נתן צ'אנס לאמנים שחברות אחרות דחו). בין שמות הדיסקו הגדולים בצרפת שקארר החתים בחברה שלו (ורובם עשו קרוס-אובר חד לדיסקו) ניתן למנות את דאלידה, קלוד פרנסואה, קארן שריל, סשה דיסטל וכמובן שילה – את כולם הפיק איבך.
שילה נחשבת לגולת הכותרת של הקרוס-אובר לדיסקו. עם המעבר לדיסקו היא החלה גם לשיר באנגלית, ובגלל שהיא לא היתה בטוחה איך יקבל אותה הקהל, היא הוציאה את השירים הראשונים שלה תחת שם בדוי S.B Devotion. לאור הצלחת הניסוי, וחשיפת העובדה שהזמרת הפופולרית הזו עושה דיסקו, עלתה קרנו של הדיסקו. גרסת הכיסוי שלה לשירו של ג'ין קלי, "Singing In The Rain", הפכה להצלחה כל-אירופית וההפצה האמריקאית של הלייבל (ע"י "Casblanca", שהפיץ באותה התקופה גם את סרון וגם את ההפקה הצרפתית ביסודה, הווילג' פיפל) עוררה את ההפקה שלה להתמקד גם בשוק שמעבר לים (כלומר, אמריקה). ב-1979 היא חברה לנייל רוג'רס וברנרד אדוארס מלהקת ה- Chic, וביחד הם הפיקו את אחד מהלהיטים הגדולים של הספייס-דיסקו, "Spacer", שמכר 5 מיליון עותקים מסביב לעולם.
עוד שלושה קטעים שראויים להתייחסות:
Jacno – Rectangle
ז'קנו הנהיג את להקת הפאנק Stinky Toys, באמצע שנות השבעים וב-1979 הוציא אלבום סולו ראשון, אלקטרוני-אינסטרומנטלי. ביחד עם סולנית הלהקה אלי מדירוס הם עמדו מאחורי צמד סינתפופ מצליח בראשית שנות השמונים, וז'אקנו מאוחר יותר הפך למפיק גל-חדש שעמד בין השאר מאחורי הצלחתו של אטיין דהו. הקטעים מהאלבום היו פחות באווירת חלל, אבל עדיין עסקו בנושאים מופשטים כמו רוב המוסיקה האלקטרונית של אותה התקופה.
Araxis – Araxis Space Ship
אלן שמפור היה בן טיפוחיו של קלוד פרנסואה, ומאוחר יותר עבד גם עם סרז' גינזברג, שכתב את להיטו הגדול "Manureva", עוד להיט דיסקו אלקטרוני שב-1979 כבש את ראש המצעד הצרפתי. שמפור גם כתב ומבצע בקטע הזה, שמשקף את רוח הספייס דיסקו בצורה מושלמת, וראוי לציין זאת. הרעיון לא היה בהכרח להשתלב במירוץ לחלל ולהתלהב מחיים מעולם אחר, אלא להיחשף לעולם שנמצא מעבר – גם במובן החומרי, להתגבר על המגבלות האנושיות הפיזיות ולהפוך לעל-אדם, וגם במובן הרוחני והנורמטיבי, המוסר הטראנסצנדנטלי והטהור נמצא אי שם מחוץ לעולם הזה, ואולי החוצנים יביאו אותו, או לחלופין, האדם בחלל יגלה אותו ובעקבות זאת יביא את הגזע האנושי אל המנוחה ואל הנחלה. הפוטוריזם האוטופי הזה אפיין את רוב המוסיקה האלקטרונית מאז.
Bang Bang Robot – La Guerre Des Etoiles
כזכור, מלחמת הכוכבים טרפה את הקלפים והמירה את המוסיקאים והקהל בכלל לעניין בחלל ובאלקטרוניקה. Meco האמריקאים היו הראשונים שהפכו את זה להצלחה מסחרית מוסיקלית עם הנעימה של הסרט בסגנון דיסקו שהוזכרה בראשית הפוסט. ושוב, אולי מפני שהיו בעיות הפצה, אולי מפני שהקטע היה טעון הפקה אחרת, הצרפתים הפיקו עיבוד משל עצמם. מדובר היה באוליבייה טוסאן ופול דה סנבי, צמד שהשתעשע לכל אורך שנות השבעים עם הפקות דיסקו מתוזמרות ועמד גם מאחורי Pop Concerto Orchestra ו-Anarchic System (שכזכור, ביצעו חידוש לנעימה "כרמן" של ביזה). העיבוד ובעיקר הכוריאוגרפיה שליוותה אותו הפכה בשנות האלפיים לתופעת רשת בפני עצמה.
Culture Agent 
להשאיר תגובה