Culture Agent

בשנת 1964 יצר בוב מוג את האבטיפוס הראשון של הסינתיסייזר moog למרות שהוא היה כל כך מסורבל שלא היה ניתן לשווק אותו כמוצר מסחרי. ב-1968 יצא אלבום עיבודי המוג של וונדי קרולס לבאך "Switched On Bach" והפך ללהיט המיינסטרים הראשון בביצוע הסינתיסייזר הזה. אבל עד ל-1970, כשיצאה הגרסה היותר ידידותית של הסינתיסייזר, המיני-מוג, השגעון לא החל באמת. ולכשיצא, רק אז החלה המוסיקה האלקטרונית להתפתח באמת. כפטריות אחרי הגשם החלו לצוץ עיבודי מוג ליצירות מוכרות ויצירות מקוריות אחרות, בדרך כלל בז'אנרים שנחשבו עד אז כמוסיקה להאזנה קלה – לאונג', אקזוטיקה וכו'.

התברר שהצליל של הסינתיסייזר נשמע "מוזר" (odd) ואוונגארדי, מה שנתן לעיבודים הללו נופך צ'יזי או פסיכדלי, והיה לעוד עזר בעבור המוסיקה הזאת בדרכה לאימוץ חם של הרוק המתקדם מחד, ומוסיקת הריקודים מאידך. הרגע, אגב, ששני הז'אנרים האלה שילבו ידיים, הוא הרגע שבה נולדה מוסיקת הריקודים האלקטרונית. יצירות בודדות התחילו לקבל אופי המשכי, ושם המשחק היה להתל בתודעה של המאזינים והרוקדים.

מרכז הפעילות של המוג היה בניו יורק. שם פעל בוב מוג, שם פעלו מיטב המוסיקאים שעשו את השימוש החלוצי בסינתיסייזר – וונדי קרלוס, גרשון קינגסלי וז'אן-ז'אק פרי. פרי הוא אמנם צרפתי אבל את הקריירה המוסיקלית שלו עשה בניו יורק, אליה עבר ב-1959. הוא לא שב לצרפת עד לשנות השמונים, כך שבשנים בהן התפתחה המוסיקה האלקטרונית הצרפתית הוא היה השפעה רחוקה. בניו יורק גם פעל סטן פרי, מי ששיתף פעולה עם גרשון קינגסלי במופע המוסיקלי הראשון בקרנגי הול, First Moog Quartet. במסגרת המופע הזה בוצע שירו של קינגסלי, "פופקורן", ומאוחר יותר פרי החליט לכסות אותו באלבום להקתו, Hot Butter.

:: . ::

"פופקורן" הפך ללהיט המצעדים הראשון של המוג, והיה טופ 10 בכל המצעדים בעולם. בצרפת ספציפית הוא הגיע למקום הראשון ושהה שם במשך יותר משלושה חודשים (ו-26 שבועות במצעד). עד היום הוא קיבל מאות גרסאות כיסוי, שהחלו להופיע מיד עם צאתו בעיקר בצרפת וגרמניה. גרסאות הכיסוי כל כך הצליחו וכל כך עוררו בלגן ובלבול כשנאבקו אחד במכירות של השני, שבהולנד החליטו לאחד את כולם ל"סינגל" אחד גדול ששהה במקום הראשון במקום שהשיר ייאבק בעצמו.

שתיים מגרסאות הכיסוי שהצליחו בהולנד הגיעו מצרפת. מדובר בגרסה של ה-Pop-Corn Makers ובגרסה של ה- Anarchic System, שהפכו את המנגינה לווקאלית והגיעו במקביל למקום הרביעי בצרפת. היתה גם גרסה של Revolution system שנאבקה בהם, ואני מזכיר אותה בגלל שלגרמנים ("רבולושן") היה עיבוד "פופקורני" ל"כרמן" של ביזה בצד ב' של הסינגל המצליח ("פופקורן"), שהצרפתים ("אנרכיק") אחר כך עשו גם לזה ביצוע והצליחו עם זה אפילו יתר מהמקור.

חשוב לציין בקשר לאנרכיק סיסטם, שהמפיק שלהם הוא בלגי, ז'אן ואן לו (מי שהיה אחראי כעבור 5 שנים לקטעים של פטריק הרננדז, גם הוא צרפתי בלאומיותו אם כי מוצאו מעורב איטלקי/ספרדי). רבים מאוד מהמפיקים הבלגים, בעיקר בצד הוולוני של המפה, הפיקו לשוק דובר הצרפתית, כך שצרפת היתה מטרה לא פחות מבלגיה. אפשר לראות את זה לדוגמה עם להקת טלקס, שבת-טיפוחם ליו (Lio) הצליחה ב-1979 בצרפת אפילו יותר מבלגיה. ליו עצמה המשיכה לעבוד דווקא בצרפת למרות שהיתה בלגית, על אותו משקל צרפתים רבים ייצגו את המדינות האחרות דוברות הצרפתית באירוויזיון (לוקסמבורג, שוויץ וכו'). כשמדובר בצרפתית היא חוצה לאומים, זהו שוק אחיד. ובעניין טלקס, זה לא המקום לדבר עליהם, מלבד לציין את העובדה שאמן מוג נוסף שעשה גרסת כיסוי באותה התקופה ל"פופקורן" היה דן לקסמן תחת השם ("Discotheque sound"), חבר ההרכב בעתיד, שהיה מהראשונים בבלגיה לרכוש ולנגן על סינתיסייזרים כבדים.

עוד גרסאות כיסוי צרפתיות "מפורסמות" היו של ז'אן מישל ז'אר תחת השם The Popcorn Orchestra and Jamie Jefferson, גרסה שהשם של ז'אר גדול הרבה יותר מההצלחה של הקטע בזמן אמת (למעשה, עד לאוקסיג'ן לא היתה לו הצלחה מיינסטרימית), ושל מאט קאמיסון שעשה למען האמת שתי גרסאות, האחת בשמו (גרסה מוזרה בצרפתית) והשניה תחת השם "Mister K". ואזכורו של קאמיסון מכניס אותנו בפעם הראשון באמת אל עולם הדיסקו הצרפתי. קמיסון הוא אחד מבין קבוצה קטנה של מוסיקאים, שהתרכזה בעיקר בלייבל Telemusic והיתה מעורבת ברוב הפקות הדיסקו הצרפתיות הגדולות בשנות השבעים.

:: . ::

Telemusic נוסד ב-1967 על ידי רוז'ה טוקארז בתור ספריה מוסיקלית שעיקר המוסיקה שהיא עושה משמשת כנעימות לסרטים ותוכניות טלוויזיה. כספריה מוסיקלית היו לה מוסיקאים לסשנים שהקליטו את חומרי הגלם שיושאלו אחר כך במסגרת הספריה. כמה מהמוסיקאים האלה הפכו בדיעבד, כאמור, לעמודי התווך של הדיסקו בצרפת, כחברי הלהקות הראשונות שייצרו להיטי דיסקו בינלאומיים, וכנגני ליווי של מיטב האמנים שעשו קרוס-אובר לדיסקו בסוף שנות השבעים. נדיר למצוא הפקת דיסקו גדולה מצרפת שאחד מהנגנים שם לא מעורב בה באיזו שהיא צורה: הקלידנים ז'ורז' רודי וברנאר אסטרדי, הבסיסט סאובר מלייה, המתופף פייר-אלן דהן, נגן כלי ההקשה מארק שנטרו, הגיטריסט סלים פזאן וכו'. ספריות מוסיקליות מקבילות בגרמניה (De Wolfe Music) ובבריטניה (KPM – אלן הוקשאו) אחראיות גם הן למגוון נעימות המוסיקה האלקטרונית והאיזי-ליסנינג שהיוו את הבסיס ליורו-דיסקו.

תחילת הדרך היתה כאמור נעימות לסרטים ותוכניות טלוויזיה, ואכן כמה מהמוסיקאים שהיו מעורבים בפעילות של החבורה עומדים מאחורי פסקולים צרפתיים בולטים. ניתן למנות ביניהם את הרבה רוי ופייר בשלה שכתבו את הפסקול של סרטי "עמנואל", בשלה כתב גם את המוסיקה לסרט "סיפורה של O" (שהנעימה הראשית ממנה מוכרת בארץ בתור פתיח הנוסטלגי של התוכנית "שבע אפס שבע" של אלכס אנסקי), בשלה ומאט קמיסון כתבו את הפסקול לסרט "שחור ולבן בצבעים" שזכה באוסקר ב-1976 בפרס הסרט הזר הטוב ביותר. הפסקולים האלה לא הופיעו בלייבל הזה, אלא בחברות גדולות יותר.

שני ההרכבים הבולטים בהם היה מעורב מאט קמיסון וזכו להצלחה מסחרית בשנות השבעים בלייבל Telemusic, או יותר נכון, בחטיבה "המסחרית" שלו, לייבל-אח בשם Sforzando / Sirocco. הם ה-Peppers ו-Resonance.

הקטע "Pepper Box" שהיה הלהיט הגדול של ה-Peppers, התחיל כפרסומת לטלוויזיה (כאחד מבין רבים, כאמור, בספריה המוסיקלית). טוקארז ראה את הפוטנציאל המסחרי של הקטע ופקד על קמיסון ופייר-אלן דהן להאריך אותו ולבנות סביבו אלבום באורך מלא. הקטע הפך ללהיט בינלאומי ומכר 3.5 מיליון עותקים. במצעדים הוא הגיע למקום 5 בצרפתי ובבריטי, ומקום 6 באמריקאי.

דהן, שקרא לעצמו גם Peter Arpadys, הפך מאוחר יותר ליוצר הדיסקו הצרפתי המצליח ביותר בשנות השבעים. הוא וקמיסון כתבו מאוחר יותר במשותף את הקטעים של הרכב הדיסקו האינסטרומנטלי VIP Connection, שהיו להצלחת פילי-סול ב-1975. החל מ-1977 עמד דהן מאחורי הרכבי הפולחן Arpadys ו-Voyage, שהיו להצלחות גלובליות ובאופן כללי הגדולות ביותר של הלייבלים של טוקארז (נחזור להרכבים האלה בפוסטים הבאים).

ההרכב השני, Resonance, היה פרוייקט משותף של קמיסון עם פייר בשלה, לפני הפריצה שלו (בשלה) ככותב פסקולים וכזמר. קטע הדגל של ההרכב "OK Chicago" הצליח בשווקים הצרפתי והבנלוקסי, והגיע למקום השלישי בהולנד. אלבום מלא של ההרכב יצא בכמה מהדורות ביחד עם האלבום של ה-Peppers. חלק מהקטעים שכתב קמיסון ל-Peppers מופיעים בו בגרסאות אחרות.

שני הקטעים האלה, בכל אופן, הם דוגמא מייצגת למוסיקה הקלה הצרפתית באותה התקופה, יצירת סינתיסייזר מוג באווירת בלקספלויטיישן, כלומר גם פאנקי וגם Phat – אב טיפוס של הדיסקו האלקטרוני, ושל מה שנקרא במהדורה הניינטיזית שלו French Touch.

בעניין הז'אנר הזה ראוי להזכיר עוד להיט בינלאומי גדול שמקורו בצרפת – "El Bimbo" של Bimbo Jet. מדובר בעיבוד לאונג' קצבי לשיר אפגני במקור של זמר בשם אחמד זהיר. העיבוד יצא ב-1974 בצרפת, שם כבש את המקום הראשון תוך מכירות של 1.3 מיליון עותקים. בארה"ב הוא הגיע למקום הראשון במצעד הדיסקו ובמצעד הבריטי הוא הגיע למקום העשירי.

מי שכתב את השיר הוא קלוד מורגן, ששנה קודם לכן כתב את השיר של אן מרי דויד שזכה באירוויזיון. מורגן היה אחראי על עוד להיט מוג בסגנון, "Slag Solution", תחת השם Gamello Twins מ-1972. הפופולריות של הקטע הזה הפכה גם אותו למושא לגרסאות כיסוי, שהמפורסמות בהם היו של Jeremiah Et The Slags, Jo Buffalo's Band ובעקבותיה גם באלבום "פופקורן" של Hot Butter.