Culture Agent

הוצאת "ספרי עליית הגג" הוציאה לאחרונה שלושה ספרים המשלבים ביוגרפיה ומבוא ביקורתי לשלושה הוגים חשובים. על השלישי מהם, זיגמונד פרויד, נכתב כבר הרבה בעברית בשנים האחרונות. על השניים הראשונים כמעט ולא, אלא בעוד שפוקו תורגם לעברית ונעסק רבות, חומסקי הוא משוקץ, לכן הספר הזה שיוצא עליו כעת הוא ככל הנראה הביוגרפיה הראשונה בעברית ובטח זו שעוסקת בצורה ניטרלית בפילוסופיה הפוליטית האקטיביסטית שלו.

פוקו: הספר הכי ביוגרפי מבין השלושה, יוצא בעברית בסמיכות למותו של דייויד מייסי, באוקטובר החולף. הביוגרפיה שיצאה ב-1993 נחשבת לאחת מהטובות של פוקו שיצאו באנגלית, מייסי היה אחד מהנציגים הגדולים של הפילוסופיה הצרפתית בעולם דובר האנגלית. הספר עצמו כאמור ביוגרפי מאוד ומבעד לביוגרפיה מספר את הקשר בין חייו לבין רעיונותיו. הפילוסופיה של פוקו לא עומדת בפני עצמה אלא משולבת בחוויות שעבר במשך חייו כמי שהתעסק באופן אובססיבי בכח וסמכות. המסקנה אליה הגיע פוקו היא שהמנגנונים הקיימים לא מטפלים בבעיה אלא יוצרים אותה, או לפחות עוזרים לה להווצר. לכן עצם היותו מי שמסמן עם האצבע על התופעה, היא חלק מהפתרון. או כפי שפוקו תיאר זאת ,"פעולה מחאתית כשלעצמה". חשיבות הביוגרפיה לפענוח הפילוסופיה של פוקו, אולי מדגישה את זה שהפילוסופיה שלו היא לא על-זמנית, ולא התיימרה להיות כזו. פוקו פעל בסביבה שהתאימה להגותו, ואולי אף מילאה בה חוסר. זה מה שהביוגרפיה של מנסה לומר, לפי הבנתי.

חומסקי: כשבאים לעסוק בנועם חומסקי, מדגיש הביוגרף שלו, יש שני "חומסקים", המדען והפעיל הפוליטי, שחוץ מזה שמדובר באותו בן אדם אין ביניהם קשר. לכן גם הספר מחולק לשניים, חלק ראשון שעוסק בבלשנות וחלק שני שעוסק באקטיביזם. עד כה בעברית יצאו רק ספרים שעוסקים בפן הבלשני של חומסקי, ושפרליך, שכתב את הביוגרפיה, הוא בלשן בפני עצמו כך שהסיכום שהוא נותן כאן יכול לעמוד בפני עצמו ולהסתווסף לרשימה. אבל יש גם חלק אחר, ועליו הדגש. כאמור, חומסקי "הפוליטי" מוקצה מחמת מיאוס בעולם המערבי בכלל, בעולם היהודי ובישראל בפרט. וזה לא מפתיע. חומסקי כאילו בא להיות הילד שצועק שהמלך הוא עירום, גם אם לפעמים הוא עושה את זה בצורה בוטה יותר מדי. המלך לא רוצה שידעו שהוא עירום ולכן הוא ינסה להצר את צעדיו של הילד, או לפחות להכריז עליו כעל שקרן. שפרליך מנסה לצייר תמונה שאולי לא תצדיק את פעלו של אותו "הילד הרע" אבל לפחות תסביר אותה. האם חומסקי אחרי ההסבר בעברית הוא באמת כה מוקצה מבחינת הישראלים, או שמי שמקצה אותו (אנחנו) מושפע ממכבש התעמולה המערבי שנגדו הוא יוצא? נראה שההתנגדות בישראל לחומסקי היא מ-3 סיבות עיקריות: א. חומסקי הגן על חופש הביטוי של מכחישי שואה ; ב. חומסקי יוצא נגד ארה"ב שתומכת במאבק הקיומי של מדינת ישראל, צידוד בו יפגע בארה"ב ובסופו של דבר בישראל ; ג. בגלל מכבסת המילים והתעמולה האמריקאית, המעשים שישראל עושה נחשבים לכשרים, בעוד שאם הם מבוצעים נגדה הם נחשבים כתכלית הרוע. המאבק הוא לא נגד ישראל אלא נגד המוסר הכפול, או היחסי. אם היו מוציאים את ישראל מהמשוואה, אם האמריקאים לא היו מאמינים שהאינטרסים הכלכליים שלהם יהיו מוגנים כתוצאה מעיסוק בקונפליקט במזרח התיכון, היה ליהודים קל יותר לתמוך בחומסקי ובמאבקו. הרי קונספירציות זה נושא מסקרן ולוהט.

פרויד: זהו הספר השלישי כבר שיוצא בהוצאת ספרי עליית הגג שעוסק באבי הפסיכואנליזה, ורבים יצאו בהוצאות כגון רסלינג, דביר, כתר וכו'. הספר עצמו שיוצא עכשיו כבר יצא בעברית ב-1993 (ארבע שנים אחרי צאתו במקור) ובאופן כללי אנתוני סטור שכתב את הביוגרפיה הזאת כבר ראה כמה מספריו מתורגמים לעברית, בין השאר ביוגרפיה של יונג שיצאה ב-1998 (במקור ב-1973) – שני הספרים האלה היו שניים מרבי המכר הגדולים שלו. בשונה משני הספרים האחרים על פוקו וחומסקי, הספר על פרויד עוסק הרבה יותר בתורתו של פרויד מאשר בדמותו, יש אמנם השפעות של חוויותיו של פרויד על השתלשלות תורותיו, אבל עיקר ה"סיפור" הוא בהסבר כללי על הרעיונות והשפעתם, כולל לא מעט ביקורת על חוסר גמישותו כלפי ביקורות, הסלקטיביות הרעיונית שלו ויהירותו. רבים מהרעיונות שלו לא שרדו את מבחן הזמן, אבל סטור מראה איך עדיין יש מקום להרבה כבוד כלפיו כמי שפתח את הדלת לעיסוק בפינות נסתרות של הנפש, שפסיכולוגים כיום עדיין ממשיכים לנבור בהן.