כשאדם מתערה בחברה ה"אני" שלו מיטשטש. על מנת למנוע את התחושה של איבוד הייחודיות, האדם עשוי להמנע ממגע עם החברה. מאחר שהדבר הזה בלתי אפשרי, אנשים מתערים בכל זאת עם החברה ומרגישים מדוכאים. ומאחר שקיים אותו הדכאון מצד אחד והדיכוי מצד שני, החברה לא מצליחה להגיע אל המימוש שלה, או יותר נכון היחידים לא מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם כחברה מאוחדת. איך אפשר לפתור את הבעיה? עופר אלוני, מנסה להגדיר "נקודת מגוז" (vanishing point) חברתית, שאם הפרט ייאתר אותה הוא יצליח להגיע לאיזון עם החברה. את המושג הוא משאיל מעולם האמנות, נקודת המגוז היא טקטיקה שבאמצעותה הצייר נתן תחושה של תלת-מימד בציור הדו-מימדי. בספר הקואצ'ינג שלו, "הקו א-ל התקווה", הוא מנסה לעזור לאדם למצוא את אותו הקו הזה שיעזור לו להתחבר אל הכלל ולהיות אחד מבין רבים ועדיין עצמו.
Culture Agent 
כתיבת תגובה