Culture Agent

מוסיקאים של מוסיקה נסיונית בדרך כלל מתפרסים על תחום רחב מאוד של ז'אנרים והשפעות מוסיקליות. לא נדיר למצוא, בעיקר בשנות השבעים, מוסיקאים שניגנו מוסיקה אלקטרונית מתחום הרוק המתקדם, ושילבו גם השפעות של מוסיקת נשמה, ג'ז או מוסיקת עולם. ג'ורג'יו מורודר, ונגליס, אלן פרסונס ומארק מולאן (טלקס) הם דוגמאות טובות, בארץ אפשר לקחת את אריק רודיך או את שם טוב לוי (נניח, "התעוררות"). מסתבר שגם האיטלו דיסקו בתחילתו הושתת על יצירתם של נציגים של רוק מתקדם. להלן כמה דוגמאות.

:: . ::

Easy Going הוא הרכב שהיה מבוסס ברומא וכלל מספר מוסיקאים ומפיקים – קלאודיו סימונטי, וג'אנקרלו מיאו ביחד עם ויויאן וי בתור הסולנית. סימונטי, בנו של המוסיקאי המפורסם אנריקו סימונטי, נחשב אחד המוסיקאים האיטלקיים הפוריים ביותר של שנות ה -70 (ולמעשה עד היום). בתחילת שנות ה -70 עבד עם גובלין ועשה רוק-מתקדם (ביחד הם הקליטו את פסקולי סרטי האימה "פרופונדו רוסו" ו"שחר המתים").

כאשר מוסיקת דיסקו היה בדרך לזרם המרכזי (בסביבות 1978), הוא קפץ על העגלה עם Easy Going. ההרכב נקרא על שם מועדון ששכן ברומא והפך לתופעת קאלט, עטיפת הסינגל "Baby I Love You" היתה מפורסמת בפסיפס שעליה, של שני הומוסקסואלים מתאבקים בסגנון יווני רומי (התמונה שבפוסט). הלהיט הגדול ביותר שלהם היה "Fear" וגם הצליח בארה"ב, כך גם קטע הסולו של ויויאן וי "Give Me a Break" (מכר 100,000 עותקים בארה"ב). הלייבל שפתחו על מנת להוציא את הסינגלים שלהם היה לייבל הדיסקו האיטלקי הראשון – Banana Records.

הסולן של איזי גואינג היה הבריטי Douglas Meakin, שבמקור הגיע עם להקתו ה-Motowns לסיבוב הופעות באיטליה והחליט להשאר. מאוחר יותר הוא השתתף בשני פרויקטים מעניינים: להקת Traks שכללה את הרזידנט של איזי גואינג ברומא ואת אחיו (יחדיו פעלו תחת השם P&P Micioni – והפיקו להיטים בחברת התקליטים Baby ו-Il Discotto ; בין השאר את Gary Low, Gazebo, Bo Boss וכו'). הלהקה היתה מפורסמת בקאברים בסגנון פאנק לשירים כגון "Long Train Runnin'" של האחים דובי, ו-"Get Ready" של הטמפטיישנס. מסתבר שמקין היה סולן סשנים בלבד באיזי גואינג ומי שהיה הסולן בפרונט היה אחד האחים מיצ'יוני, פול, ביחד עם שני רקדנים. כמה מחברי Traks עמדו גם מאחורי הרכב בשם Blue Night, שם שר גם כן מקין, שהיה גם סולן של הרכב נוסף של סימונטי – Crazy Gang. סימונטי הוציא גם קטעי דיסקו מפורסמים תחת השמות Capricorn ו-Kasso.

:: . ::

עוד הרכב "בוגי" יוצא-פרוגרסיב הוא Kano, צמד הפקה – סטפאנו פולייה ולוצ'יאנו נינצאטי. פולייה היה בשנות השבעים נגן סשנים והופעות – בין השאר בלהקת הרוק המתקדם Flora Fauna Cemento, שהיתה חלק מחברת התקליטים המפורסמת Numero Uno, לצד להקות כ-Formula 3. הפרטים הללו חשובים בעיקר כדי להבין את הסביבה שפולייה הסתובב בה – אלברטו רדיוס מפורמולה 3, מריו לבצי ב-F.F&C, המתופף טוליו דה פיסקופו וכו', כולם מוסיקאים שנעו על הגבול שבין רוק מתקדם, פיוז'ן ופאנק. אלברטו רדיוס עמד ב-1979 מאחורי "Wojtyla Disco Dance" קטע "ההוקרה" לאפיפיור החדש יוחנן פאולוס תחת השם פרדי ההולנדי המעופף והלהקה הסיסטינית (Freddy The Flying Dutchman And The Sistina Band). אחד משיתופי הפעולה בינם לבין עצמם וחברים נוספים היה להקה בשם Crisalide שממנה בסופו של דבר נבט ההרכב Kano, שהפך לאחד מההרכבים האיטלקיים הבולטים בארה"ב (""Ahjia הגיע ב-1980 למקום השני במצעד הדאנס/קלאב).

קטעים מבית היוצר שלהם הצליחו גם תחת השמות Vin Zee ו-Jimmy Ross (שהיה למעשה הסולן שלהם, מל טרנר. רמיקס של לארי לוואן לשיר שלו היה קלאסיקת פאנק) – שלושת אלה יצאו בלייבל Full Time. בהמשך הפך פולייה למפיק בלייבל Baby Records – אחת מהעבודות הבולטות שלו שם היתה סדרת מאש-אפים תחת השם Pink Project, המפורסם ביותר שלהם היתה בין אלן פארסונס פרוג'קט ("Mammagamma") למקהלת הילדים השרים בשיר "עוד לבנה בחומה" של פינק פלויד. כמו כן, הפיק אלבום לזמר הצרפתי ז'ילבר מונטנייה.