Culture Agent

"ספריית המתים" (כנרת/זמורה-ביתן) הוא מותחן הביכורים של גלן קופר, ארכיאולוג בהכשרתו, רופא מומחה למחלות זיהומיות לאחר ההסבה ותסריטאי לאחר ההסבה השניה (ולפני השלישית, לסופר ספרי מתח). הספר עוסק בפרופיילר מה-FBI שחוקר סדרת רציחות. המשותף לכולן הוא דפוס הפעילות של הרצוח, שליחת גלויות לקורבנות הפוטנציאלים לפני המוות בהן הוא מודיע להם באיזה תאריך הם עומדים למות. במקביל מתרחש הספר בכמה תקופות בהיסטוריה: בימי הביניים על מנזר באיזור ווסקס בבריטניה, בו מדובר על ילד בעל יכולת מופלאה, ובאירופה שלאחר מלחה"ע ה-2 בעלילה המערבת נשיאים כגון טרומן וצ'רצ'יל.

לספר יותר מדי על העלילות עצמן יהווה ספוילר, משום שהוא רצוף הפתעות, פניות חדות ואירועים בלתי צפויים. מצד שני, זהו ספר סוחף וזורם עד שבלתי ניתן להניח אותו מהיד. המתח בספר מוחזק לאורך כל העלילה למרות שבתחילת הספר קצת קשה להכנס אליו לטעמי, מכיוון שהוא משבץ יותר מדי דמויות וקווי עלילה. נדמה כי עדיף היה לבנות את הכל לאט-לאט ולא להשליך את הכל מיד על ההתחלה, בבום, מה שגורם למעט בלבול ועומס. הדמויות בספר לא עוררו את אהדתי, אפילו מעט סלדתי מהן – מהן ולאו דווקא מהדמויות שגלן קופר רצה שאסלוד מהן. דווקא הדמויות שהוא עמל כדי שאסלוד מהן, הרגשתי כלפיהן אמפתיה והדמויות שהוא ניסה להדר ולפאר בתיאורים חיצוניים, דווקא להן נאלצתי לעשות "דיסלייק". אני מעדיפה שהדמויות יזכו להזדהות שלי על ידי עלילה ובניה נכונה של הדמות, בניה שיוצרת אהדה, לא כזו שנכפית, כפי שיש תחושה שקופר עושה כאן.

הספר אמנם מותח אבל ברמה הכי בסיסית שאפשר. ישנם כמה קווי עלילה מקבילים, משהו בסגנון, "אני משאיר לכם חוט פתוח ועובר לקו עלילה אחר". זאת בהשוואה לספרי מתח אחרים שהעלילה מתפתחת בהם בצורה איטית ואפילו מקצבית, והדמויות מתפתחות בצורה שאתה לא מעלה על דעתך. אלא שאי אפשר להתעלם מכך שזהו ספר ראשון שלו, אכן מרגיש כמו ספר ראשון. ועדיין מומלץ.