Culture Agent

"אפר על ראשה", הוא ספרה החדש של חוה עציוני-הלוי, פרופ' אמריטוס מאונ' בר אילן שלאחר פרישתה הקדישה זמנה בכתיבת רומנים על נשים מהתנ"ך. זהו לה הרומן התנ"כי השני, לאחר "אשת לפידות" שהופיע בשנה שעברה ועסק בדבורה הנביאה. הפעם היא עוסקת בתמר בת דוד, שנאנסה על ידי אחיה אמנון, אשר נרצח כתוצאה מכך על ידי אבשלום כנקמה. הספר מדבר על סיפור האהבה בינה לבין עילי האחוחי, שהתפתח בעקבות כך שהוא הציל אותה. לאחר שנאנסה, יצאה תמר ובכתה בכל רחבי ירושלים על האונס, בסוף כמין צעד נואש היא אף חתכה לעצמה את הורידים וניסתה להתאבד. עילי האחוחי מצא אותה, אסף אותה אל ביתו והביא לה מרפאה. סיפור ההצלה הזה הוא פרי דמיונה של המחברת וסותר את הכתובים, שם הקרדיט מוענק לאבשלום. עילי האחוחי נזכר אמנם בתנ"ך אבל ללא שום קשר לסיפור, הוא מוזכר כאחד מגיבורי דוד.

כבר מהרגע שקוראים את הספר, מהמילים הראשונות, הוא סוחף ומכניס את הקורא לתוך עולמו, התנ"כי. בחלקים גדולים מהספר, כמעט רובו, לא מרגישים שזו תקופה מקראית בכלל. האנשים, העלילה, הסיטואציות, יכולות לקרות גם היום. הסופרת מצליחה לקחת תקופה שבשבילנו היא ברמה מיתולוגית, על גבול האגדה, ולתת לנו להרגיש כאילו שאנחנו קוראים על אנשים שהם בדיוק כמונו. זה מסייע לקורא להבלע בתוך הסיפור ולהסחף אליו. מה שהופך את הספר לטוב הוא הצליחה על הפער של 2500 שנה, היא עושה את זה בקלילות כאילו שהוא לא קיים באמת. נדמה את זה לזמרת אופרה ששרה, והקול יוצא לה כאילו ללא מאמץ. ברור הרי שהזמרת עובדת שנים על הקול שלה, על מנת שיישמע כך, אבל הקלילות שבה נראה כאילו שזה יוצא כעת, מרשימה. כך אמנות צריכה להיראות. וכמו הזמרת, הסופרת. כך רומן תנ"כי ורומן בכלל צריך להיראות. גם הספר הזה עוסק בנשים חזקות, וסביר שגם עובדת היותו של ספר זה "ספר נשים" מעצים אותו.