Culture Agent

הז'אנר של ספרי המתח שקשורים לעניינים היסטוריים הניב לא מעט רבי מכר ועלילות מוצלחות בשנים האחרונות אבל עם האינפלציה בספרים האלה, נראה שמשהו נשחק. עבודת מחקר ונוף אותנטי יכולים להוסיף הרבה לסיפור, אבל באיזה שהוא שלב כבר שמים לב לדברים הקטנים – לא רק למחקר אלא גם לעלילה שנבנתה סביבו. כמה היא מרתקת ומורכבת, כמה אפשר להתרכז בה גם בלי סיפור הכיסוי ההיסטורי שמולבש עליה. "הגחלת האחרונה" (מבית כנרת זמורה-ביתן) מהבחינה הזו הוא ספר קשה לקריאה. מעייף, עמוס, מלא בפרטים ברמה כזו שמרוב עצים לא רואים את היער, מה שמפריע לשטף. לוין מביא אמנם המון רקע, רואים שהוא עשה עבודת מחקר מקיפה, הוא גם טוען שעל הפרטים שהוא מביא אותנטים ומאושרים מחקרית. אבל מה זה עוזר אם העלילה נראית כאילו שהיא מהווה תירוץ לכל הידע שהוא רוצה להעביר? במקום שהאנקדוטות יבואו כבדרך אגב, במקום שהעלילה תהיה במרכז הספר והאנקדוטות ישרתו אותה, נראה שהיא משרתת את הצורך שלו להעביר את המידע הזה. אם האינטרס שלו הוא להעביר מידע אז למה שלא יכתוב ספר היסטוריה? לדעתו מן הסתם הדרך להעביר את הרעיון הזה הוא באמצעות עלילה, אבל אם כך, יצא שכרו בהפסדו.

בכל אופן, אם נתרכז במסר שהוא מנסה להעביר נוכל לסכם אותו בקצרה ממה שכמעט ולא מובן מהסיפור: יוספוס פלביוס לא היה בוגד, וכל שיתוף הפעולה שלו עם הרומאים היה תכסיס שנועד לשמור את המנורה – מרכז חייו של העם היהודי. הרבה ניסו להשיג על פי הספר את המנורה – האשורים, הרומאים, הנאצים וכו'. אף אחד בסופו של דבר לא הצליח, ולאחר הרפתקאות ופיתולים רבים המנורה עשתה סיבוב והגיעה, כנראה, בחזרה להר הבית. אלא מה? יש אנשים רעים, שבמקרה הם ערבים, שרוצים למצוא אותה ועל הדרך להרוס מונומנטים יהודים ונוצרים מתחת להר הבית. מי שמגלה את העניין הזה הוא עו"ד אמריקאי, שעבודתו מתנהלת בכלל באיטליה, וכך העלילה הופכת חוצת גבולות ויבשות. האם הספר פתח לי צוהר למסתורין? לא כשנראה לאחר קריאה שכל מה שמחברו עושה זה לבנות סיפור סביב נושא לא הכי אטרקטיבי, שכאילו משלים את הפסיפס – המנורה היא לא ארון הקודש או הגביע הקדוש. כך שצופן דה וינצ'י הספר שלך כבר לא יהיה. אבל אם כבר מדברים על צופן דה וינצ'י, כנראה שגם הוא לוקה באותה הבעיה שהספר הזה לוקה. ספר סבבה בסך הכל, אבל תירוץ להעביר בדרך סיפורית רעיון היסטורי קונטרוברסלי.