רב-תרבותיות היתה מאז ומתמיד הדגש בפסטיבל ישראל, אבל בד"כ כשמדברים עליה, עולות קונוטציות למזרח-מערב, מבלי להתייחס לאחד מחטאיה הגדולים של הציונות – כך שהפעם הפסטיבל יתמקד גם בר-תרבותיות מסוג אחר, מצד אחר, רב-תרבותיות אמיתית וכואבת. תרבות היידיש התמוטטה לפתע באמצע המאה. השואה ולאחריה הטיהורים האתניים של סטלין ב-1952, נתנו אותותיהן בה, והחרמת השימוש הממוסדת של היידיש בישראל, היתה המכה השלישית שחיסלה אותה סופית. הצעד סימן אמנם את נצחון העברית, אבל הוריד לשאול את זכרונם של גדולים מהיוצרים היהודיים. אברהם סוצקבר הוא אחד מהם, כמי שנחשב לאחד מגדולי המשוררים, ועצם היותו מועמד לפרס נובל רק יכול להראות את מעמדו לעומת העובדה שנשכח מלב – האם מישהו מכיר אותו? האם מישהו מודע לפעלו בהנצחת השירה היידית וזכרון השואה, ולעובדת היותו אחד ממשוררי היידיש הבודדים שעלו לארץ לאחר המלחמה?
את השאלה הזאת זועקת נכדתו של סוצקבר, הדס קלדרון, אחת מ-10 יוצרים שישתתפו בפרוייקט מופעי הבכורה של הפסטיבל "פרימיירה באולפן", אולפן טלעד לשעבר. "התאומות" הוא סיפור שואה אוטוביוגרפי שכתב סוצקבר בישראל, ב-1973. במסגרתו הוא מתעד פגישה שלו עם חברת ילדות שמספרת לו מה עלה בגורלה של אחותה התאומה שהיתה אהבת נעוריו. אהבת נעוריו נקרא הדסל, על שמה נקראת נכדתו, במביימת כעת גרסה עברית של הסיפור (היידי במקור) שמערב היסטוריה, זכרון ומיליטנטיות תרבותית. ההצגה תעלה בתאריך 5.6, כאמור באולפן טלעד לשעבר בתיאטרון ירושלים.
Culture Agent 
להשאיר תגובה