Culture Agent

לג'ינגיס חאן היתה בעיה אחת כנראה. בעת החדשה קרנה של הנאורות עלה דווקא באירופה, יבשת אותה כבש וציירה את דמותו כמנהיג הרשע, האכזר והמתועב ביותר בתולדות ההיסטוריה. היתה לו כמובן בעיה נוספת, הצאצאים הגאוותנים והראוותנים שלו רבו בינם לבין עצמם בשלב די מוקדם וכרתו את הענף עליו ישבו, כך שבמו ידיהם הפסידו את השלטון ובסופו של דבר הביאו למצב בו האימפריה שבנה אביהם התפרקה, ובמקום שיזכרו כמה טובה היא היתה זוכרים כמה רעה היא היתה. אף אחד לא זוקף לזכותו את הנורמות הצבאיות, הכלכליות (שטרות מנייר) והחוקיות, התקשורתיות והמסחריות שנוסדו בעקבותיו. ביש המזל הזה קשור לעובדה שהמגיפה השחורה שהשמידה שליש מתושבי אירופה ו-20% מסך תושבי העולם, גרמה לכך שהמסחר הזה שהאימפריה כל כך היתה תלויה בו הושבת, וכך היא קרסה. השלטונות הוחלפו, המשטר הפאודלי קרס, והכלכלה שבאה בעקבותיו הפכה תלויה יותר ויותר בקולוניאליזם. אירופה, שביקשה לשוב אל העושר האסייתי, גילתה בעקבות כך את הדרכים אל המזרח (אמריקה מצד אחד, וכף התקווה הטובה מצד שני), ובסופו של דבר גם השיגה שם את השלטון. אבל התודעה הזו של אסייתים נחשלים ששלטו באירופה בעלת העליונות הטבעית ועוד עשו בהם שמות, רק גרמה לדימוי השלילי של ג'ינגיס חאן לחלחל יותר ויותר. אפילו את המדע הם גייסו לטובתם, וייחסו את הפגמים הגנטיים והשכליים, ל"גזע מונגולואידי". אבל סיפור כמו סיפור עם סוף טוב, מקבל טוויסט במאה העשרים לאחר מלחמות העולם, אז קמים מדענים צדיקים ועושים רוויזיה להיסטוריה כדי לצייר אותה באופן אובייקטיבי יותר. הם דולים יותר ויותר פרטים שמטהרים את הדמות המושחרת, וכך נולד רנסנס מונגולי, ובעיקר ספרים כמו "ג'ינגיס חאן", הספר שיצא לאחרונה בתרגום עברי מאת ג'ק ותפורד בהוצאת "דביר". ספר מרתק שמספר ולו מעט על ההיסטוריה האבודה של אסיה, ועל האירופוצנטריות המאוחרת של המדע. מומלץ.