Culture Agent

לפני כמה שנים עשיתי פינה באנרג'י על גאדג'טים עתיקים, ועיתונות טכנולוגית בסוף המאה ה-19. עכשיו מסתבר שמישהו עשה מזה ספר שלם – "האל המדעי" שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אמנם לא של קוריוזים אלא של מחקר על פופוליזטורים של המדע מהתקופה הזאת, אבל זה ממש כיף לקרוא על מדע בעברית ארכאית…

מסתבר שהמשכילים היהודים לא היו מרוצים מכך שאין מדע פופולרי בעברית בעידן ההשכלה. השאלה היתה כמובן למה לכתוב בעברית כי מי בכלל מדבר אותה? כמובן שזה היה גם הרגע שבה הלאומיות היהודית קיבלה משנה עוז, אבל הכוונה שלהם היתה בעיקר לתרום ליהודי העולם שהעברית היא שפה בינלאומית לינגואה פרנקה בשבילם, ידע מדעי – כי הם ראויים לכך. ולא עוד, אלא שהמדע לא התפרש אצלם ככפירה, ההפך הוא הנכון. לא רק כי זה היה לפני שהאבולוציה הפכה לאיום על הדת, אלא מפני שהרטוריקה שלהם היתה דתית, הם ראו במדע כלי לראות את נפלאות השם, והרגישו שכל תגלית רק מפיצה את בשורת האל ומקדשת את שמו (אל המדעים, האל המדעי)

לא שהספרות של המדע הפופולרי היתה נפוצה כל כך, ולמעשה היא הודפסה בעותקים מועטים מהם נמכרו לכל היותר מאות עותקים – אבל היא עדיין היוותה השראה על כותבי המדע הפופולרי במשך הדורות, בעיקר הדורות שבהם העברית לבשה צורה חדשה, הרחיבה את אוצר המילים שלה, וגיירה מושגים מדעיים שונים (הידעתם לדוגמה שיחיאל מיכל פינס קרא לכח האלקטרי "סמרמורת", לטלסקופ קרא "מקרבת", לחיכוך קרא "שפשפה" ולהתפשטות במרחב קרא "תיפוח"?). כך למעשה הפך המדע לאבן דרך ביצירת השפה העברית החדשה – עד אז כשכתבו על מדע נתקלו במחסור מעיק של מילים, ועל מנת להתבטא בצורה הטובה ביותר היו צריכים לכתוב את המושגים באידיש (עלעקטריציטעט).

כמו כן, רבים מהפופוליזטורים האלה מצאו במה להפיץ את רעיונותיהם (שלא לומר: פרופגנדה השכלתית) בעיתוני התקופה. ביניהם ניתן למנות את חיים זליג סלונימסקי (מייסד עיתון הצפירה) צבי הירש הכהן זלמנוביץ (שפרסם מאמרים ב"המליץ"), מנדלי מוכר ספרים (גם הוא ב"המליץ", וכן עמד מאחורי סדרת ספרים בשם "תולדות הטבע"), יחיאל מיכל פינס (איש "חובבי ציון", כתב ספר בשם "ספר הכח"), נחום סוקולוב (נשיא ההסתדרות הציונית, כתב וערך ב"הצפירה").

הספר "האל המדעי" מכיל רקע רב על הכותבים, על פעלם, על רוח התקופה, על רפרטואר עשיר של כתיבה עברית על מדע פופולרי והשכלה, על קבוצת אוטודידקטים חדורי תודעת שליחות שביקשו להשיב את נצח ישראל לבכורת החכמות. הספר אמור לעניין גם אנשים שמתעניינים באזוטריה ומשתעשעים בעינוגי לשון עתיקים, אבל ובעיקר את מי שמחפשים את הרנסנס העברי. הספר הזה הוא אוצר בעבורם.

צ'ופר: "נוסעים להכוכבים", כתבה בעיתון "האור" (24.7.1914) בעריכת אליעזר בן יהודה – על שיגור חלליות ("עפיפות")