Culture Agent

בכל פעם שמדברים על הגניוס היהודי, המחושים מתחדדים. הדיון על מקומם של היהודים בקדמה, במדע ובמחשבה תמיד מגיע בסופו של דבר לשאלה על מקור החכמות בתורה, ומקומם של היהודים בין האומות. העמדה תמיד תהיה גזענית או אפולוגטית – אם היהודים אינם עם נבחר, לפחות יש לזקוף לזכותם את שפת העברת הידע המדעי (רפואה, אסטרונומיה, מתמטיקה וכו') בשחר ימי הביניים, לפחות יש לזקוף לזכותם את סדיקת המודל הגיאוצנטרי והלוגיקה הסכולסטית האריסטוטלית, לפחות יש לזקוף לזכותם את המסורת הלמדנית שהיוותה מנוף מצוין בעבורם במחקר המדעי לאחר שהתאפשר להם, עם האמנסיפציה (לפניה הם היו בלומים, ולכן לא יכולים היו להצטיין).

אני לא יכול לומר על פרופ' יובל נאמן שהוא חף מהגישות האלה. לזכותו לפחות אוכל לומר, שהייחוד לדעתו של העם היהודי לא נובע מבחירה אלוהית, אלא ממצוינות שמהווה תולדה של מסורת היסטורית ארוכה. בהרצאותיו הוא הרבה להזכיר את הקשר היהודי של כל מדען, אותו מצא ברוב תחומי הידע. כך לא התקשה לבנות תמונת עולם ששמה את המסורת היהודית במרכז ההתפתחות העולמית המדעית (ולא רק זו המוסרית), אך לא מתוקף היותה אלוהית אלא מתוקף היותה אוהבת ידע.

את הנושא הזה הוא חקר עד יומו האחרון ואף נתן סדרת הרצאות במכון הטכנולוגי בחולון, מתוך כוונה לסכם את תוכנן מתי שהוא לספר פופולרי ולסכם את מסקנותיו אודות תרומתם של היהודים למדע לאורך ההיסטוריה. בסופו של דבר תוכניות אלה נקטעו באיבן עם מותו הפתאומי ב-2006. כעת, המינימום האפשרי שיכול היה להיעשות הוא לתמלל את ההרצאות האלה ולעבד אותן לספר זכרון שיגשים את צוואתו של אחד מגדולי המדענים ואנשי המעשה של מדינת ישראל. הוצאת גוונים לקחה על עצמה את הפרוייקט, ומוציאה כעת ספר שכזה, ששופך אור על תרומתם של הרמב"ם ובעיקר הרלב"ג ורבי חסדאי קרשקש להתפתחות הפיזיקה מאז קופרניקוס ועד ניוטון.