Culture Agent

"חמישים הוגים יהודים", ספרו של הרב דן כהן-שרבוק (יוצא כעת בהוצאת "רסלינג"), אמור להיות "מבט פנורמי" על 2000 שנות הגות יהודית. בפועל הוא מציג רק חצי תמונה ולו בשל העובדה שהוא מתעלם מההגות הדתית בת זמננו. וכשהוא נוגע בה, הוא עושה זאת רק מהכיוון החדשני ולא השמרני, כלומר להוגים החרדיים (שמסתגרים בארבע אמות הדת) אין אזכור כלל. ליהדות הרפורמית יש ייצוג רב מדי, על חשבון היהדות האורתודוכסית, וכן הלאה. וגם רבים מההוגים שלא ברור אם אכן השפיעו כמו אלה שלא נכללו. נכון שהערכים במהדורה השניה, זו שמתורגמת, העלו את מפלס הדינוזאורים (המהדורה הראשונה לקתה בחסר…) אבל זה עדיין לא מספיק.

אמנם, כל לקט אול-סטארס אמור לעורר מחלוקת בקשר להשמטת השמות החשובים כך שבמקרה הזה אי אפשר לבוא בטענות באשר להשמטות של אישים חשובים ביותר (בני זמננו: ישעיהו ליבוביץ, הנס יונס, ישעיה ברלין, הילרי פטנאם, הרב סולובייצ'יק וכו'), או להוספת יהודים מומרים (קרל מרקס כן ולודוויג ויטגנשטיין או קרל פופר לא?). ובכל זאת, נדמה שהיתה כאן בחירה מגמתית שניסתה להוציא לפחות את מרכזי ההגות הדתית המחמירה ממקורות ההשפעה המחשבתיים של עם ישראל. המדובר במקרה הזה על יהדות אשכנז בימה"ב (רמ"א, חסידות אשכנז, רש"י וכו'), והפילוסופיה החרדית בת זמננו (החת"ם סופר, הרב דסלר, הרב אשלג וכו' – לחסידים יש ייצוג כלשהוא, למתנגדים אין כלל). ההתעלמות מיהדות המזרח ותימן, ומזרמים שנמצאים מחוץ לזרם המרכזי ביהדות (כלומר: קראים) יכולה להיחשב אירופוצנטריות וכן הלאה.

אבל הבעיה הגדולה ביותר שיש לי עם הספר היא עצם הרעיון ללקט 50 הוגים יהודיים-דווקא, בעוד שבשורה העליונה של הספר כתוב באותיות קידוש לבנה, שלא מדובר בספר שנכתב ממניעים אפולוגטיים. אז לשם מה, סתם ספר-עזר בעבור אנשים שמעוניינים לעיין בהגות הדת היהודית, או שמא נסיון להפוך את היהדות מדת ללאום? דווקא חוסר הקשר בין ההוגים מהקשת הרחבה ביותר הופכים את הספר הזה לחסר-פואנטה או ל"גזעני", לפחות במובן בו היהדות נחשבת לגזע שהניב אינטלקטואלים רבים מספור ובטח הגניוס היהודי קיים איפה שהוא בתרבות הזו שמטפחת לידענות ואוריינות. האפלוגוטיקה לא חייבת לכלול את טיעון עמוד האש הרוחני ששמר את העם לאורך 2000 שנות גלות, היא יכולה גם לבוא בעצם הליקוט שמסמן את בני העם היהודי כהוגים משפיעים – לא רק בקרב עמם ובני דתם, אלא ובעיקר בקרב סביבתם. ליקוט כזה אינו הכרחי. מצד שני, כדאי לציין את רמת הערכים. הם כתובים בטוב טעם, כך שמבחינת התוכן הספר הזה יכול לשמש מבוא קריא ביותר להגות יהודית. או לפחות לביוגרפיה של ההוגים החשובים, ואיך שהיא עיצבה את הגותם.