Culture Agent

ראש השנה הוא חג יהודי המתקיים מדי שנה בשני הימים הראשונים של חודש תשרי ומסמל את תחילת השנה העברית החדשה. על פי המסורת היהודית לחג שני תפקידים עיקריים: המלכת האלוהים על העולם, ויום דין לכל הבריות בו. עיצומו של היום והמצווה העיקרית בו היא התקיעה בשופר שמהווה סמל חשוב בתיאולוגיה היהודית. על אף שמדובר ביום חשבון נפש וקביעת גורלות מהווה היום חג ושמחה, עבור הזרמים האורתודוכסיים. בזרמים שאינם אורתודוכסיים, מהווה ראש השנה בעיקר יום של חשבון נפש פנימי, שבו ניתן הדגש על יחסים שבין אדם לחברו עם דגש על אידאל המחילה והמצפון.

1. ראש השנה – משום שהוא היום הראשון בשנה העברית שמתחילה מתשרי
2. יום הדין – מפני שביום הזה נדון האדם וגזר דינו נכתב
3. יום הכסה – החג היחיד בלוח השנה שחל בראש חודש, כשהירח מכוסה
4. יום תרועה – יום שבו תוקעים בשופר ומריעים
5. יום הזיכרון – יום שבו עם ישראל מתייחד עם אלוהים, וזוכר שהוא אלוהיו

• האדם הראשון נברא
• נערכה עקדת יצחק

שני מאורעות אלה במשמעותן הקוסמולוגית מסמלים את הקשר בין האלוהים לבין האדם. וזו מטרת החג:

• לציין את נאמנותו של עם ישראל למילוי שליחותו האלוהית, קידוש שם ה' בעולם
• לציין את בריאת העולם, מתוך תקווה להגשים את תכליתו – ביאת המשיח
• להזכיר את בחירת עם ישראל כשליחי האל לביצוע משימת קידוש שמו
• לציין את שלמות הבריאה, ולקרוא לחזרה בתשובה כדי להשיב את העולם למצב זה

השופר, אם כן, מסמל כמה דברים:

• שופרו של המשיח שייתקע עם בואו
• השופר מקרנו של האייל שהוקרב במקומו של יצחק
• השופר שנתקע ביום קבלת התורה
• שופרות שנתקעים בימי חג מלכותיים

1. לוח השנה מיציאת מצרים שמתחיל בחודש ניסן, והחודש השביעי מניסן הוא תשרי.
2. לוח השנה "לשנים, לשמיטין, ליובלות, לנטיעה ולירקות" שמתחיל בחודש תשרי.

עובדת היותו של ראש השנה שחל בתשרי, לא סותרת את זה שהוא יכול להיות גם בחודש השביעי – מה שנותן משנה תוקף לכך שהחיץ הזה בין תחילת שנה ליציאת שנה הוא הזמן הנכון לחזור בתשובה לקראת העמידה לדין. עם זאת, התורה לא מציינת במפורש את הקשר בין החג לבין יום הדין ומסתבר שבעיקרו הוא מסורת שעברה בעל פה.

מנהגי החג

• תקיעה בשופר – המצווה החשובה ביותר בחג, כל יהודי מצווה לשמוע את קול השופר בראש השנה. ישנם 3 סוגי תקיעות: תקיעה, שברים ותרועה. על פי המסורת, תוקעים 100 תקיעות בסך הכל. לתקיעת השופר משמעות סמלית רבה, ומקפידים מאוד לקיים את המצווה הזאת על בוריה. אם חל ראש השנה בשבת, לא תוקעים בשופר, אלא ביום השני של החג.
• אכילת "סימנים" – אכילת מאכלים סמליים ששמם דומה לברכות שישראל מבקשים שיבואו עליהם, ולעונשים שהם מבקשים שלא יבואו עליהם וכן יבואו על שונאיהם. מן המאכלים המסורתיים: דלעת, תמרים, סלק, תפוח בדבש, דגים וכו'.
• תפילת מוסף עם 9 ברכות – בראש השנה מרבים בתפילות. המוסף הוא עיצומה של תפילת היום ומחלקים את הברכה האמצעית בה ל-3 לציון מטרות היום – מלכויות, זכרונות, שופרות. המוסף כולל פיוטים שונים, שהמפורסם בהם הוא "ונתנה תוקף" המיוחס לרבי אמנון ממגנצא שנהרג על קידוש ה'. קידוש ה' הוא המצווה החשובה ביותר ביהדות, וראש השנה קשור אליה.
• התרת נדרים – לפי התורה אדם מחויב לקיים את נדריו. עם מותו של האדם, על פי המסורת, הוא נותן דין וחשבון על נדרים שנדר ולא קיים. מאחר שראש השנה הוא יום דין בפני עצמו, ומזכיר את יום הדין של האדם לאחר מותו, מתירים את נדריו מתוך הנחה שיש נדרים שנדר ללא ידיעתו.ההתרה נעשית על ידי נוסח שאדם אומר בפני 3 אנשים שמהווים בית דין. יש הטוענים שמקור המנהג להתיר נדרים הוא בשל "שבועת היהודים" שנאלצו יהודים להשבע בעת משפט.
• תשליך – ישנו פסוק בתנ"ך ובו תפילה שכל החטאים יושלכו למצולות ים. על מנת לציין את התפילה הזו נוהגים ללכת אל מקור מים ולהתפלל לידם על מירוק העוונות. אם אין מקור מים סמוך, נוהגים לפנות לפחות לכיוון הים.