Culture Agent

ספר דברי הימים נחשב לאחד מהספרים הזניחים ביותר בתנ"ך, גם אם הארוכים שבו. חז"ל לא נתנו לו משמעות גדולה מדי וספק אם ראו בו היסטוריה אותנטית או רשמית יותר מהכרונולוגיות המקבילות בספרי הנביאים. עצם העובדה שמקומו נקבע להיות ספר האחרון בתנ"ך, וכחלק מקורפוס הכתובים מלמד על חשיבותו הנמוכה. גם אם הם מעירים על הפוטנציאל המדרשי העצום שלו (ושזהו בעצם כל תפקידו, בעיקר של ספרי היוחסין שבו), הם מיעטו לעסוק בו – לכן גם לא מפתיע שהפרשנות למקרא מיעטה לעסוק בו. אפילו רש"י, שביקש לפרש את כל התנ"ך לא הספיק להגיע לספר דברי הימים טרם נפטר, מפאת חוסר חשיבותו היחסית. נדמה שהזרם המרכזי של הפרשנות לתנ"ך העדיף להתעלם ממנו או לפחות להשאיר אותו לסוף, ומי שבאמת ביקש לעיין בו הם או ה"מתקדמים יותר", או אלה שמלכתחילה היה להם עניין באזוטריה ולא היו שייכים לזרם המרכזי. זו כנראה זהותו של מי שכתב את הפירוש המיוחס לרש"י לספר דברי הימים – פירוש שלא קשה להוכיח כי לא נכתב בידי רש"י עצמו וכל שנדרש הוא לבדוק אם מדובר בפירוש שנכתב על ידי תלמידיו בשמו, על ידי "מתחזים" או על ידי מפרשים אנונימיים שמלכתחילה לא ביקשו לייחס את הפירוש לאף אחד והוא יוחס לרש"י רק כתוצאה מתקלה, או טעות סופר.

ד"ר ערן ויזל חוקר את שאלות אלה בספרו החדש שראה אור בהוצאת מאגנס ומבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, ומנסה לשפוך אור בעזרת תשובות עליהן על מגוון סוגיות פרשניות, תיאולוגיות וכמובן כאלה העוסקות בהיסטוריית יהודי אשכנז במאה ה-12, תקופת מסעות הצלב. מסקנותיו חושפות חוג מלומדים עלום שמשלים את רצף התפתחות פרשנות המקרא באשכנז של לפני ואחרי מסעות הצלב. החוג לא נמנה על בעלי התוספות ולא על חסידי אשכנז למרות שהיה בעל זיקה מסויימת אליהם (כנראה משפחתית, לרבי שמואל החסיד), ושימר את לימודי המקרא על דרך הפשט כדיסציפלינה גם כאשר הפוקוס עבר בעיקר אל המדרש והתלמוד. אלא שהפירוש נשכח משום שמחבריו לא היו בזרם המרכזי של הפרשנים, וצורף מאוחר יותר לפירוש רש"י רק מפני שהפירוש של רש"י עצמו לדברי הימים לא היה קיים, והוא דמה לו בדרכו הפרשנית. המצרפים לא ציינו שלא מדובר ברש"י עצמו מפני שלא חשבו שצריך, שהרי ברור היה להם שלרש"י אין פירוש לספר זה, אלא שמדפיסי התנ"ך לא שמו לב לכך ובגלל שלא היה כתוב של מי הפירוש בעוד ששאר הפירושים ידוע היה שהם של רש"י, ציינו שגם פירוש זה הוא של רש"י.

למה הפירוש שלהם נשכח? כאמור, חכמי החוג הזה לא היו בזרם המרכזי של פרשנות המקרא ועם דעיכתה של דרכם הפרשנית גם קרנם ירדה. יכול להיות שבגלל שמלכתחילה הם הקדישו תשומת לב מיוחדת לספר "חלש" בבית המדרש, לא היה מי שיטרח "לפמפם" את הפירוש שלהם בו. מפאת קרבתם לחסידי אשכנז ובעיקר לר' שמואל החסיד, יכול להיות שגם ככה הם לא נהגו לכתוב בזיהוי שמם אלא באנונימיות ולכן גם לא היה חשוב להם שידעו מי הם, מה שאכן קרה. ואולי הם פשוט נפגעו בפרעות של מסעות הצלב השני והשלישי, ולכן חוגם נכרת אז. העובדה היא, בכל אופן, שכבר חצי מאה לאחר שנכתב הפירוש, זהותם נשכחה. הרד"ק, לפחות, שכתב את פירושו בסוף המאה ה-12, לא ידע מי היו.