Culture Agent

אוטופיסטים טכנולוגיים לפעמים מאבדים את הצפון כשהם חושבים על גבולות הפיזיקה. הקדמה הטכנולוגית גרמה לגזע האנושי לחשוב שהמרחק בינו לבין על-אדם הוא בהישג יד, ומכאן ועד שליטה מלאה בחייו הדרך קצרה. שליטה שכוללת לא רק התגברות על מחלות או ייעול מערכת הגוף הקיימת, אלא שיפור טכנולוגיות חישה שיסירו למעשה את החיץ שנקבע לאדם מראש – חיץ של הספקטרום האנושי והתגברות על מחסומי הזמן והמרחב. הפנטזיות האלה מתבטאות באופטימיזם מדעי ובעיקר בסוגה שלמה ופופולרית יותר ויותר, המדע הבדיוני. אבל איפה עובר הגבול?

מיצ'יו קאקו, פרופסור לפיזיקה תיאורטית, מנסה לבחון את אותם הגבולות על פי הידע הקיים כיום. קאקו מדרג בספרו "הפיזיקה של הבלתי אפשרי" (הוצאת אריה ניר) תופעות בלתי אפשריות כביכול על פי הסיכוי להתגשמותן וממיין אותן ל-3 סוגים: א. תופעות שלא סותרות את חוקי הפיזיקה הידועים ; ב. תופעות שעדיין אין עליהם מספיק ידע ולכן לא ברור אם הן סותרות את חוקי הפיזיקה הידועים ; ג. תופעות שסותרות את חוקי הפיזיקה. מפתיע, הוא מגלה, שיש כה מעט טכנולוגיות בלתי אפשריות. אם יתברר שהן אפשריות, יביא הדבר לשינוי מהותי בהבנתנו את הפיזיקה.

ושוב אנחנו חוזרים אל הגבולות הידועים של הפיזיקה – החוקים המוגדרים שאי אפשר לעבור אותם, כפי שקבע אותם בורא העולם. הפנטזיה האנושית היא לא רק לעשות את המירב מבין מה שניתן, אלא להפר אותם ולסמל את החופש אל מול האלוהים הכובל. מכאן: המוטיבציה הפיזיקלית הזו היא פרומתאית. קאקו מנסה לבחון מה סיכויו של פרומתאוס להפיל את זאוס מכיסאו. המנחם הוא שעל פי חוקי הפיזיקה ספינות חלל שיהוו לאדם מקלט מפני חיציו וברקיו של זאוס הן מן האפשר, וגם שדות כח שיגנו מפניהם. כך לפחות על פי מחקרו של קאקו, שהיפה בספרו שאינו מפליג באופטימיזם האופייני כל כך להוזים הטרנסהומניסטים. בנוסף, את חווית הקריאה מעשירות דוגמאות רבות וקולעות ביותר מעולם המדע הבדיוני הפופולרי כיום, הספר הזה יכול לשמש כמילון רפרנסים מושלם.