ההתחקות אחר ההיסטוריה של כלי המיתר יכולה לשרטט מסלול מרהיב שחושף חצי דבר על כיבושים וקולוניאליזם תרבותי לאורך השנים. מבט על מפת הכיבושים והסחר של האימפריה הפרסית יכולה לרמז על החדרת מסורת הפריטה ההודו-אירופית בכל מקום אליו היא הגיעה, מה שהשריש כל כך את הטאר במוסיקה המרכז-אסייתית. האיסלם שפלש למרכז אסיה באמצע האלף הראשון לספירה אימץ את מסורת זו בחום וניכס לעצמו את העוד כסמל ליצירה המוסיקלית הערבית. כיבושי המוסלמים הביאו את כלי המיתר הזה רחוק עד לדרום ספרד, והרי לנו קשר מוסיקלי רציף בין בוכרה ממזרח לאנדלוסיה שבמערב.
מצער לחשוב שדווקא המלחמה היא ששימשה זרז בהעברה תרבותית, על פני מרחבים גאוגרפים. התרבות כשפה אוניברסלית היא זו שמסוגלת דווקא לגשר על פערים ולא לגרום להתנגשות ביניהם, המוסיקה היא זו שיכולה לשמש כ"גשר של אחווה ושמחה בין העמים". וכדי להדגיש את היכולת הזו שלה, משלב המופע "שבט אחים" בין מסורות מרוחקות וכמעט מנוגדות על מנת ליצור "בסיס מאחד וסינרגי". "שבט אחים" הוא פרוייקט מוסיקלי, אלבום וסיבוב הופעות משותף לשני מוסיקאים שמתמחים כל אחד בכלי פריטה אחר – עוּד מצד אחד וטאר מצד שני. שני כלי הנגינה האלה, כאמור, מרוחקים לא רק תרבותית אלא גם גאוגרפית. העוד הוא ערבי באופיו, ומגיע מאנדלוסיה לפחות בהקשר של המופע הזה.
יואל בן שמחון (45), אתנומוסיקולוג ומולטי-אינסטרומנטליסט, הוא בן ליוצאי מרוקו ומי שמתמחה ביחסים בין מוסיקה ערבית ליהודית, שאנדלוסיה מהווה מבחינה זו מושא מחקר אולטימטיבי בעבורו. הדר מעוז (25) לעומתו היא בת למשפחה בוכרית ומביאה את המורשת מוסיקלית ענפה של יהודי המקום בלחנים, בנגינה ובסגנון השירה. ביחד הם חוקרים את הדומה והשונה בין המסורות הללו, ומחברים ביניהן ביחד אפילו עם קמצוץ מערבי-גרובי. הקשר? מעוז עובדת בימים אלה על אלבום בסגנון זה בהפקת פילוני משבק ס'.
הדר ויואל יופיעו ביום שישי הבא, 24.7, בבריכה במושב ניר –צבי, בשעה 21:00
הכתבה הופיעה במקור במוסף שישבת של ישראל היום, גליון 16.7
Culture Agent 
להשאיר תגובה