הסוּפיות היא גישה פילוסופית המדגישה את הכוונה והאהבה שבעשייה, שהן כשלעצמן מסייעות לקרבה לאל, ואפשרות את האיחוד המיסטי איתו. מקורותיה של הסופיות שנויים במחלוקת, המוסלמים כמובן מייחסים אותה למוחמד וטוענים שבקריאה ישירה בקוראן ניתן למצוא רבדים שרומזים להבנה מיסטית שרק בודדים יוכלו להבין. אבל נדמה שהמסורת הסופית החלה עוד הרבה לפני שהיא השתלבה במסגרת המונותאיסטית – תורות מיסטיות קרובות אליה נפוצו במזרח התיכון במאות הראשונות לספירה, ואף לפניהן, כמו הניאופלטוניזם, הגנוסטיקה, המניכאיזם מאוחר יותר והמיסטיקה היהודית הקדומה.
רבי אברהם בן הרמב"ם עמד כבר על הקשר הזה בין המיסטיקה היהודית לבין הסופיזם כשהצדיק את השילוב בין שתי הדרכים באגרותיו: "ואילו יודע אתה איך המנהג אצל נזירי האיסלם שנהוג אצלם בעוונות ישראל, מנהג צדיקי ישראל הראשונים שאיננו נהוג עכשיו בקרבנו או כמעט בטל מקורבנו, כי הרב מלביש לתלמידו את מעילו הבלה", קונן על מה שהיה נראה לו שחלף מהיהדות בת זמנו, הדגש על הדבקות, על החוויה הדתית יותר מעל ההקפדה לפרטי-פרטים. בגניזת קהיר נמצאו כתבים מתורגמים לעברית מהמאה ה-12 של חכמים סופיים ובהם אל-ע'זאלי, שהשפיע רבות גם על הוגים יהודים אחרים בימי הביניים.
אל-ע'זאלי כרבים אחרים מגדולי הזרם הסופי (כמו המשורר הנודע ג'לאל א-דין רומי) הגיעו מפרס. מעניין לראות גם כי שאר הזרמים המיסטיים בעולם העתיק היו בקשרים אינטלקטואליים עם אסיה התיכונה. פלוטינוס, אבי הניאופלטוניזם, ששקד על כתבי הפילוסופיה המזרחית טרם פיתח את תורתו המיסטית. עזרא, שעל פי מבקרי המקרא הביא עימו מבבל גרסה מוניסטית של הזורואסטריות, ששירשה ביהדות את תפיסות תחיית המתים, אחרית הימים, ביאת המשיח, קיומם של השטן והשדים וכו'. וכמובן המניכאיזם שהושפע רבות מאותו זרם דתי קדום פרסי, דת זרתוסטרא, שהאמגושים שהחזיקו בה היו הראשונים שנתנו הקפדה יתירה על טהרה על מנת לסלק שאריות של רוע המונע את האפשרות לקרבה אל האל – אבטיפוס של סופיזם, שמסתבר כמושרש בתרבות הפרסית מזה אלפי שנים.
"הסופיות התחילה באיראן", מסביר בנימין יעקוביאן, נשיא עמותת "במה טובה" שמקיימת מופעי מוסיקה סופית. "היא היתה קיימת עוד לפני פלישת האיסלם. בגלל שהפרסים נמצאים תחת שלטון מוסלמי, הם מקבלים מרות מוסלמית אבל הנשמה שלהם נותרת פרסית. הפרסים מגדירים את עצמם מוסלמים לא-ערבים. הזהות הפרסית נותרה אצלם בכל המישורים – התרבותיים, הדתיים וכמובן הלאומיים. מצד אחד הם חולקים את האיסלם ומצד שני מכירים בעצמם. הסופיות האיראנית, אם כך, היא הגישה המקורית והטהורה יותר של הסופיזם"
עמותת "במה טובה" הוקמה על מנת לגשר בין תרבויות דרך המדיום האמנותי, ואחת מהדרכים היא להנציח את המסורת הסופית שמשותפת לרוב התרבויות המונותיאיסטיות – היהודים והמוסלמים כמובן. "אנחנו עושים 'שלום' על הבמה", הוא אומר, "משוררים סופים איראניים מוסלמים ויהודים שרים ביחד ומנסים להתאחד דרך המוסיקה. אנו נוגעים בשורש הנשמה הסופית, שדגלה היא אותו איחוד, תוך כדי דקלום של פיוטים פרסים, ומנסים דרך שחזור אותם הצלילים, לרדת אל השורש שלה, הרצון לקרבה לאל דרך התבוננות וחוויה. הסופיות רואה את האדם כאחד, ואכן כולנו, המוסלמים והיהודים באנו ממקור אחד"
המופע, במקורו מחווה לפרופ' אמנון נצר, מתקיים זו הפעם הראשונה תחת שמה של עמותת "במה טובה". נצר, שנפטר ב-2008, היה מומחה עולמי לתולדות איראן, תרבותה, לשונותיה ויהודיה. הוא פעל רבות לפיתוח המחקר והנצחת התרבות של יהודי איראן. שימש כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים שנים רבות, העמיד תלמידים הרבה, והטביע בהם כוונה ואהבה. אחד מאותם התלמידים הוא יעקוביאן, שכמו נצר, עלה גם הוא מאיראן והתמסר לטבוע בתרבותה, אותה תשוקה לקרבה לאל, שעל פי גישתו ניתנת להשגה דרך התעמקות בטקסטים.
על פי טקסטים אלה, של הספרות המיסטית האיראנית הקדומה, נכתבו היצירות שינוגנו בערב האמנותי הסוּפי-איראני, "ההולכים באור" שיתקיים ביום שני הקרוב בתיאטרון הערבי-עברי ביפו. "בגרסתה האיראנית, האותנטית, של הסופיות מתגלה הפן השירי האסתטי שלה במלוא הדרו. המופע הוא קולאז' מגוון של צבעים דמויות וקולות, המייצגים את הפן הזה כחוויה רב חושית ומרוכזת"
המופע יתקיים כאמור בתיאטרון הערבי-עברי ביפו, ביום שני 14.6, בשעה 21:00. לפניו יחולק תה אירני מסורתי ביחד עם פּולאקי, הסוכריה הפרסית מערפלת-המרירות. כרטיסים ניתן להזמין באתר התיאטרון.
Culture Agent 
להשאיר תגובה