Culture Agent

במתמטיקה קוראים לזה חוק המספרים הקטנים, כלומר חוקיות שנקבעת על פי מדגם קטן לא תביא בהכרח לתוצאות נכונות עבור מדגם גדול בהרבה. בפיזיקה הדבר הזה נקרא ארגון עצמי, כלומר מערכת מורכבת מפרטים רבים אשר משפיעים זה על זה תתאפיין בתכונות ששונות מאלה של כל פרט, ותתנהג בצורה אחרת מהצפוי – הכל תלוי בתבנית, בארגון ובצורה שיכולים להשפיע על מוליכות, גבישיות, מצב צבירה ותכונות אחרות. מכאן: כשמנסים להכליל מהפרט אל הכלל, לא תמיד מגיעים למסקנות מדויקות, לעיתים הפזיזות מובילה את החוקרים למסקנות שגויות, שיתגלו כהפוכות לגמרי מהמציאות שלעיתים היא אבסורדית. וכך קורה במדעי החברה, שמתקשים להסביר תופעות שונות שעל פי התאוריה יתנהגו בצורה מסויימת ובפועל המצב יהיה אחר. מרק ביוקנן, בספרו "האטום החברתי" שיוצא כעת בהוצאת "עם עובד", מציע את הפתרון.

ביוקנן, פיזיקאי בעיסוקו, מפתח את דרך החשיבה של הכלכלן האמריקאי תומאס שלינג (שחלק את פרס הנובל עם ישראל אומן), ושל הסוציולוג הגרמני דירק הלבינג, שניתן לתאר אותה כ"פיזיקה חברתית". הגישה הזאת נוטה לא להתייחס לבני אדם כיחידים, כשמתחקים אחר תופעות חברתיות, אלא כאל "אטומים" ב"מולקולות חברתיות", שמתאפיינות בתבניות מסוימות. למעשה, ביוקנן מנסה לקדם שימוש בשיטות מחקר של מדעים מדוייקים, במדעי החברה, ומטיף ליישום מושגים פיזיקליים בתחום. הוא מעיר כי מדעי החברה משתמשים בדרך כלל בכלים מתמטיים כדי לערוך מדגמים על מנת לאשש הערכות שלהם, אבל לרוב הם מתעלמים מאותם החוקים הסטטיסטיים של המספרים הגדולים. מספיק שהם מוצאים מתאם כלשהוא, הוא טוען, בשביל להניח שניתן להכליל את המסקנות. הכלכלנים, הוא מוסיף, חוטאים אפילו יותר, כשהם מניחים שאופיה של קבוצה משקף התנהגות של כל אחד מפרטיה, ושבאופן כללי פעולות של כל אחד מהם בלתי תלויות באלה של האחרים, זאת מבלי להתחשב בארגון ספונטני של הקבוצה שנוצר בעקבות דינמיקה בין אותם הפרטים בה.

במשך הספר מביא ביוקנן דוגמאות רבות שיצדיקו את הגישה שלו, ומסביר באמצעותה תופעות כמו אלטרואיזם, התפשטות טרנדים, היסטריה המונית, אפקטים של כדור שלג, דעות קדומות וכו' – כשבנקודת הסיום הוא יוכל להסביר גם בעזרתה התפתחויותיהן של דתות, לאומים ואימפריות, ולהכנס בעקבות כך לטריטוריות פילוסופיות. שפינוזה מציץ מהספר, כשמבינים את המוטיבציה של ביוקנן. בהניחו שהחברה מצייתת לכללי הפיזיקה, הוא סובר שהאדם הוא חלק מהטבע ואין מה שמבדיל אותו ממנו, ובכך אין לו בחירה חופשית. השחרור שלו מהתפיסה הזאת שיש לו רצון עצמאי, יהיה רק בהשלמתו עם העובדה שהוא חלק ממערכת הטבע. שורשי התפיסה הזו הם שמזינים לטענתו את התפיסה שמדעי החברה מעצם מהותם שונים ממדעי הטבע. "אם נלמד לקבל זאת שאנחנו חלק מהטבע, ניטיב להבין את עצמנו", הוא כותב, "נוכל לגשת אל העולם באופטימיות ובבטחון שאנחנו יכולים לגלות את האמת, תהיה אשר תהיה".