by Negus of Pop

Culture Agent

הפוסט טראומה של הבייבי-בום

הילד כבר בן 30, גר על הספה בבית הוריו, או בדירה שכורה, עובד בעבודה זמנית, אולי נמצא בין עבודות. יש לו חברה, אבל לא משהו רציני, יוצא קצת, מבלה קצת. מתגלגלים. מכירים את זה? מציאות שהפכה נפוצה יותר ויותר בשנים האחרונות, גם הח"מ הוא אחד כזה. ומה הפסיכולוגית שלנו שבמקרה הזה היא מקצוענית, אבל ברוב המקרים היא סתם זקנה בת 60 שחושבת שהיא הכי חכמה, אומרת? "אני מכנה את התופעה הזו גיל התבגרות מאוחר". איזו התנשאות, מקובעות וטפשות!

גיל 30 בלי כוון בחיים זה לא גיל התבגרות מאוחר. זו תולדה ישירה של התקופה שבה אנשים צריכים להוציא תואר שני בשביל שיוכלו להתחיל להקרא מקצוענים. פעם בשביל שתוכל לעבוד בעבודה מסודרת היית צריך תעודת בגרות והיית משיג את זה בגיל 18. היום גם עם תואר ראשון אתה מוצא את עצמך מובטל. כמובן שגם בחורות שחיות במנטליות של שנות השבעים, מזלזלות בבחורים בני 27 שעוד אין להם קריירה ולא מסוגלים להחזיק את עצמם כי כל הכסף הולך על השתלמות מקצועית – וכך המנטליות המפגרת הזאת גם מביאה נישואים מאוחרים. רק אנשים שמצאו כיוון בחיים שלהם יכולים להרשות לעצמם לכלכל תא משפחתי, כך שה"התבגרויות המאוחרות" האלה הן לא יותר מתולדה של חוסר ההתאמה בין הקדמה והמצב החדש שהחברה נקלעה אליו לבין המנטליות של המצב הישן.

אני מציע שבשביל שהתופעות האלה לא יחזרו:

  1. תחנכו את עצמכם ואת הילדים שלכם שמי שלא מצא עבודה למרות שהוא הקדיש את כל מאמציו ללמוד משהו, הוא לא בלתי-מוצלח אלא פשוט חסר מזל וגם זה לא, הוא פשוט מישהו שהגיע לפרקו והפרק הזה הוא באמת כבר עומד על גבול ה-30.
  2. אל תאיצו בילדים שלכם לעזוב את הבית ובטח שלא להתחתן מוקדם יותר, מפני שזה רק מבלבל אותם, מלחיץ אותם ומחייב אותם להתמודד עם בעיות של משכנתא והוצאות משפחתיות בגיל שבו הם לא יכולים לכלכל את עצמם, מתכון בטוח לדכאון גיל ה-40.
  3. תורידו מעט את האף, ובעיקר נסו לחיות ברמת חיים נמוכה יותר. סגנון החיים הפזרני שלכם לימד את הילדים שלכם לשחזר אותו, ואת הכסף המועט שהם יכולים להרוויח בזכות עבודות לא מקצועיות, או כאלה שאין בהן אפשרויות קידום ופעם אתם יכולתם לעשות מהן קריירה כי הן לא דרשו השכלה יותר מדי גבוהה – הכסף הזה בורח להם מבין הידיים מפני שגם הם חיים אורח חיים שפעם היה נחשב ליאפי. אולי זה פשוט מפני שאתם הבייבי בומרס וממשיכיהם גדלתם להיות כאלה ולמרוד בסגפנות של ההורים שלכם, אתם אלה שגרמתם לילדים שלכם להיות רווקים מבוגרים. תאכלו את מה שהכנתם במקום להפנות אצבע מאשימה כלפיהם!

תגובה אחת על 'הפוסט טראומה של הבייבי-בום'

  1. אני חושב שאתה צודק באופן כללי, לא הכול זה גיל התבגרות מאוחר ומי שמגזים לפעמים אלה ההורים שלנו, ונחמד אם היתה חוברת הדרכה לאיך לחנך את הילדים. אל תשכח שהרבה משפחות בורגניות ובכלל סופגות את אורחות החיים של החברה שלנו כמו: תחרותיות, הצלחה ועוד. אני חושב שזה רק מקשה על ההורים לחנך, כי כשיש חברה שדורשת את זה מה שקורה זה שמי שלא מתאים את עצמו לדרישות הוא פרימיטיבי וצריך לקחת את הילדים שלו למשפחה אומנת. קיצורו של דבר להורים שלנו, לרובם, יש רצון טוב, פשוט הדברים שקרו במאה השנה האחרונות בחברה האנושית (אני לא צריך לפרט) היו קריטיים והשפיעו על צורת החינוך שלהם. לדעתי לא צריך לחוש טינה כלפי הדור הקודם, זה שייך לילדי הפרחים ולאנטי תרבות של שנות ה70, במקום זה צריך פשוט להגיע לשפה משותפת וכך להתגבר על המטענים. אם זה לא עוזר, אז לא יודע מה, אבל גישה שלילית רק תעכיר אווירה בתוך המשפחה.
    כמובן שהתכוונתי לכל הדברים באופן כללי, רק לשם הבהרה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: