Culture Agent

עשרים שנה כמעט חלפו מאז עלתה משפחת אלייב מטגק'יסטן, ועשרים שנה מאוחר מדי היא מחליטה לעשות את הצעד הנכון – לשיר בשפת אימה במקום בעברית. הכוונות היו טובות מן הסתם, שירה בעברית פונה לקהל המקומי, ומהווה גם אמירה מסויימת באשר לנכונות של העולים החדשים "להתיך" עצמם אל הכור הארצישראלי. וכאן כנראה שורש הבעיה, מפני שישראל היא לא רב-תרבותית כפי שביקשה להיות, ופעולת ההיתוך עצמה תציב תמיד את מי שמנסה לשמר את תרבותו תוך הטמעות, במשבצת ה"אחר".

הבחירה של משפחת אלייב לשיר בעברית היתה אליה וקוץ בה. מצד אחד היא אכן הביאה למודעות את המסורת המוסיקלית של יהודי בוכרה בסיפור המעניין שלה, כמי שמשלבת כמה דורות ביצירה. אבל מצד שני, הבחירה הזאת הפכה אותם לעיתים לקוריוז שמתאים ללוות את הקדם-אירוויזיון (וגם שם, כשזה לא מצליח אז "הופכים שולחנות"), ובמקרה הטוב יותר להופיע לצד זמרים שמעוניינים לאמץ לעצמם תדמית אתנית-כביכול (ירדנה ארזי, ריטה וכו'). השפה העברית הפכה את המוסיקה של משפחת אלייב ללא יותר מקישוט, הבחירה לשיר בשפה המקורית שמלווה את המוסיקה שלה צפויה להפוך אותה בחזרה ל"דבר האמיתי".

לפני כשבועיים הוציאה המשפחה את "Zebo", סינגל ראשון מתוך אלבום שלם בשפה הטג'יקית, בהפקת תמיר מוסקט מבלקן ביט-בוקס, מתוך כוונה לשנות תדמית ולתת למוסיקה שלהם גוון גרובי. "גרוב בוכרי", ליתר דיוק. מוסקט עצמו נחשב לסמכות בעולם הוורלדביט, כחבר באחת הלהקות הבולטות בתחום (ועמית של אחרת, גוגול בורדלו). ההפקה האלקטרונית שלו, ביחד עם כישוריו הטבעיים לשלב בין תרבויות-מוסיקליות צפויים להפוך את המוסיקה של משפחת אלייב ללהיט של ממש. האלבום צפוי להופיע בקיץ מטעמה של איבון קאהן מ"עולמלא", שלה רזומה ארוך של ייצוא אמנים ישראלים-אתניים לחו"ל (אנסמבל שם-טוב לוי, ויקטוריה חנה, מקהלת שבא וכו'). איחוד הכוחות הזה הוא מתכון לפריצה בינלאומית, כל שנותר הוא להחזיק אצבעות.

משפחת אלייב + תמיר מוסקט – Zebo (עולמלא, 2010)
כל הכתבות שמסומנות בטאג "העולם המופלא" מתפרסמות במוסף שישבת של "ישראל היום"