הפודקסט השני של פודיומיקס, סדרת הפודקאסטים הממוקססים של חברי קהילת "ישראל אנדרגראונד" עלה לאוויר. והפעם: יאיר עציוני, הלא הוא "וורמונט", שמגיש כמעט 70 דק' של טכנו והאוס מקפיצים ומנענעי ישבנים. בפורום עצמו ניתן לקבל הפניה אל הסט + ראיון עם וורמונט. למרות שנראה שאם נעשה קופי-פייסט זה יהיה יעיל באותה המידה. אז קבלו, לפחות את חלקו (החלק השני שקשור יותר לקהילה נותר בה). לטרקליסט ולתגובות, הכנסו ללינק: מומלץ בחום לשמוע, לרקוד, לצרוב לאוטו ובעיקר להנות מיופי של סט. ואל תשכחו להתייצב ביום חמישי למסיבה המשותפת של אן פאקטוריאל ולומוגרפיה ישראל שמארחים את נינה קרביץ (מוסקווה) בבלוק. לרשימת הנחות ב-40 שקלים (לחברי הפורום, לאחרים: 50), יש לשלוח מייל לכאן.
היכן הוקלט הסט שלך ובעזרת איזה ציוד?
הסט הראשון הוקלט בסלון הדירה שלי. השתמשתי בפטיפונים מאקבוק פרו שמריץ סראטו ומיקסר pmc-250 של ווסטקס. זה מיקסר שהחברה הפסיקה לייצר לדעתי, הוא מעוצב כמו מיקסר האוס ישן. הגישה הפיזית הייתה אולדסוקלית לחלוטין בלי לערוך את הסט לחלוטין. המיקס השני נעשה על מחשב.
מה הרעיון שהנחה אותך בזמן שהקלטת את הסט הזה? האם יש בו איזה רגע שאהבת במיוחד?
הרצון שלי היה לבחור קטעים שהם מעבר לאופנה, אני מקווה שאת הסט הזה אפשר יהיה לשמוע עוד כמה שנים והוא לא ישמע עבש. רוב המוזיקה שיוצאת בימינו בעלת חיי מדף קצרים ביותר והופכת ללא רלוונטית במהירות שיא. מצד שני סט שהוא רק קלאסיקות לא יהיה מענין, בגלל כל ההוצאות מחדש בפורמט דיגיטלי אפשר למצוא פנינים מהעבר שהרבה אנשים לא מכירים. צריך סבלנות ויכולת לנבור בקטלוגים. אני לא מאד אוהב לתקלט בבית ולא עושה את זה הרבה, זה קצת מוזר לשים מוזיקה בלי קהל, לתקלט לקיר. הכוונה המקורית שלי הייתה לייצר סט שונה לחלוטין אבל איבדתי את הדיסק עם כל הקבצים שלי ולכן השתמשתי במיטב של מה שהיה מגובה. ברגע שהתחלתי להנות פשוט זרמתי עם זה וזהו. תוך כדי הקלטה הכנתי תבשיל כדורי בשר עם רוטב עבניות איטלקי פסטה וכמובן אי אפשר בלי קורטוב של בירה קרה. מאד קשה לתקלט ברצינות אצלי בסלון אין ממש מקום למיקסר ויש בעיות אקוסטיות ככה שאני לרוב ממש מנחש איפה הביט. הקלטתי את הסט השני (אולי יועלה אח"כ) כי הרגשתי שדווקא שם אפשר לחדש יותר לאנשי הקהילה. הרגעים האהובים עלי הם המעברים בין הוד למילס ורולנדו.
אילו ז'אנרים אפשר לצפות למצוא בסט ממוצע שלך (לא בהכרח הסט הזה)?
אני יודע שהרבה אנשים אומרים את זה, אבל אני מאד מאד אוהב לערבב הרבה סגנונות. אפילו לצאת אל מחוץ לספירה הקלאבית ואפילו אל מחוץ לספירה האלקטרונית. סגנונות שניתן לשמוע הם אלקטרו אני מתכוון למוזיקה אלקטרונית משנות השמונים ולא למשהו אחר, טכנו בנוסח דטרויט או דאב טכנו, האוס משיקגו איטלו, אולד סקול ברייקס דרמנבייס אוורירי ואפילו קצת דאבסטפ בנוסף קראוטרוק, פסקולי סרטים וכמובן דרון,פוסט רוק פידבק מיוזיק וכמובן סטונר!
תקליטים, דיסקים או MP3?
אני לחלוטין עברתי לפורמט דיגיטלי, אין צידוק כרגע להתעסק עם דיסקים וגם תקליטים זה פורמט בעייתי עבורי. אני מבין אנשים שאוהבים את הפורמט העתיק של תקליט הויניל, שכבר שנים גוסס אבל לא מת. אבל אני חייב להודות שאת התקליטים שלי העברתי לבית של אימא שלי מחוסר מקום.
ספר לנו על הלייבל שלך False Industries ועל התכניות שלך לגביו ולגבי לייבלים אחרים שאתה מעורב בהם (כגון Spekk היפני).
הלייבל שלי פולס אינדסטריס, נפתח כדי ללכת קצת נגד מגמות הנוכחיות. אין מאחוריו יומרות גדולות אלא רצון לשחרר מוזיקה שאני אוהב וכרגע כמעט ונעלמה מהעולם. רוב האומנים הם חברים ורובם מפיקים וותיקים שאני מעריך מאד. בין האומנים שחתומים בלייבל המפיק הברלינאי דיאב, אולריך שנאוס ופול דיוויס בריליס�טכנו, פרנק ברטשניידר הבעלים של רסטר-נוטון ועוד כמה הפתעות. אני מקווה לפתוח בקרוב לייבל נוסף שיעסוק בצדדים יותר אקוסטיים ורוקיים של המוזיקה האלטרנטיבית. לגבי ספק, אני מסיים כרגע עוד אלבום שיצא אני מקווה בלייבל הזה, תענוג לעבוד עם נאו הבעלים, הוא אחד האנשים הכי מקצועיים שיצא לי לפגוש בסצנה. אני גם מוציא לעיתים בלייבל הגרמני פרייצייטגלובן שהבעלים שלו אנדרי הוא פשוט איש מקסים ששומר על הוויב של "הימים הטובים" של פעם.
פניו של ז'אנר ה-IDM בשנים הקרובות – לאן? האם לדעתך הז'אנר הזה מקבל מספיק חשיפה בעולם?
הז'אנר די מת, ליתר דיוק הוא איבד מהחיוניות שלו, אחת הסיבות שאני עצמי עובר לכלים אקוסטים ולבאס חשמלי היא העובדה שהסגנון הזה גסס ומת. הצד החיובי הוא שהרבה אנשי אי-די-אמ עברו לעשות סגנונות אחרים ולכן עדיין אפשר למצוא מוזיקה מהוררת ונפלאה רק צריך לחפש הרבה יותר טוב. לגבי חשיפה, כאשר התוכן קשה יותר הוא בהכרח פונה למעט יותר אנשים, מי שפחות מתחשב בקהל הרחב, לא יכול להתלונן על מיעוט של חשיפה.
Culture Agent 
להשאיר תגובה