וראה זה פלא. כתב מעריב פתח בפייסבוק שני פרופילים וירטואליים זהים לגמרי, שניהם של גבר בן 30 שנראה טוב, עובד בהיי-טק ומחפש זוגיות. אפילו התמונות היו זהות לגמרי. השוני היחיד: לאחד הודבק השם "רן פרידמן" ולשני "שימי בובליל". במשך שלושה ימים נשלחו, מטעם כל אחד מהפרופילים, הצעות חברות ל-500 נשים שונות בגילאי 20 ומעלה (בסך הכל נשלחו אלף הצעות חברות לאלף נשים שונות), ולאחר שהפרופיל הפיקטיבי האשכנזי זכה ל-23% הצלחה לעומת 8% של המזרחי, המסקנות מתבקשות – הבחורות גזעניות. ואני חושב שלא. זוהי אינה גזענות – זה פשוט הבן אדם שעשה יחסי ציבור גרועים לשם המשפחה. בחורות מעדיפות גבר עם שם שמתחרז להם עם ג'נטלמניות ולא עם גסות. השם בובליל הפך להיות מזוהה עם שליליות, בדיוק כמו שחודדה הוא שם גרוע בפייסבוק. העובדה שקשה לי למצוא דוגמה נגדית של ישראלי-פשוט שיוצא מצוין בטלוויזיה ושם המשפחה שלו הפך לשם נרדף למצויינות אומרת דרשני. גבר מזרחי הפך בשנים האחרונות לשם נרדף ל"עמך" במובן השלילי ביותר של המילה: לא משכיל, בוטה, אלים, לא מנומס, אכול ברגשי נחיתות שאבד עליהם הכלח (במילים אחרות: ערס). והאבסורד הכי גדול הוא שאלה שהכי משתפים פעולה עם הדימוי הזה הם דווקא המזרחים. אי אפשר להאשים את האשכנזים בכך, ואי אפשר להאשים את התקשורת בכך. אפשר אולי להאשים את אלה שהפכו את הערס לישראלי המצוי, מתוך כוונות טובות באופן כללי, כאילו כדי לומר שלהיות אירופאי זה לפזול אל השכנים, לנסות להיות מישהו אחר, ולהיות ישראלי אמיתי זה להתנהג על פי הטבע הים-תיכוני. כל הנסיון להעמיס על ה"ישראליות" קארמה תרבותית-מזרחית היא מקרה קלאסי של חרב פיפיות. אסור למזרחים להתבכיין, הם כרו את הקבר לעצמם.
להשאיר תגובה