by Negus of Pop

Culture Agent

אופיום להמונים

קונספירציה היא אמנם תירוץ של חלשים, אבל נדמה יותר שהחקיקה נגד עישון היא פרופגנדה. מסע הפרסום הנרחב נגד נזקי העישון נועד לשטוף לאנשים את המח שעישון הוא הרוע. יכול להיות שעישון הוא אכן לא הטוב בהתגלמותו ואכן מזיק לבריאות (למרות שהיום כל דבר מסרטן ופוגע בבריאות, בעיקר מזהמי הסביבה שהנזק שלהם משמעותי בהרבה משל המעשנים), אבל מכאן ועד דמוניזציה? הרדיפה של העישון לא מצדיקה את התגיות החברתיות שמדביקים למעשנים. אני רואה קשר הדוק בין עישון לבין טקסי מדיטציה (הצורה המקורית של העישון), לעישון יש אפקט מרגיע מצד אחד ואפקט חברתי מצד שני. הווה אומר, אנשים מעשנים מקבלים השראה וחווים התעלות, אנשים מעשנים מתקרבים אל הזולת בריטואל העישון. בידוד המעשנים רק מחזק את אחוות המעשנים, אבל גם בלעדיו העישון מהווה גורם מחבר.

הפרופגנדה נגד העישון מגבילה את פיתוח התודעה, הפרופגנדה נגד העישון מחנכת אנשים לפירוד. אם במקום הטפה נגדית היו מחנכים אנשים להמיר את התשוקה שלהם להתעלות ולקרבה לצורה אחרת מעישון, דיינו. אבל כל מה שהחברה מחנכת אותנו היא רק שנאה ובורות. את החברה לא מעניינת הבריאות שלנו, שאילולא כך היינו מקבלים טיפים לחיים טובים יותר. היינו מקבלים חיזוקים ולא הגבלות. וזה מתחיל בהטפה נגד עישון טבק, ומסתיים בהטפה נגד שימוש במשני תודעה יעילים הרבה יותר [שם קוד: אופיום. ובהערת אגב, אסור לשכוח שפעם האימפריאליזם המערבי ניצל את התכונות הממכרות של האופיום כדי להניב רווחים קלים מאותם פשוטי העם שעליהם היא מנסה להגן כיום בשם בריאותם]

התרומה לקרבה הדדית ולהתעלות, תקיפה במחשבה שניה לכל ריטואל קבוצתי: עידוד בכדורגל או צפיה בקולנוע. וכשאני מנסה לחשוב על התכנסות של אנשים שלא נתקלה מעודה בביקורת על האפקט ההרסני שלה, הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא תפילה. הדת הממוסדת היא ההתכנסות היחידה שלגיטימית ורצויה, השאר פוגעני אבל לא בגלל שההתכנסות עצמה רעה אלא כי הסיבה הנלווית להתכנסות מזיקה. כדורגל זה אלימות, קולנוע זה טמטום. נטפלים לדבר שקל להטפל אליו, מסיבות לא ענייניות. החברה לא מעודדת ריטואלים קבוצתיים, יש לה משהו נגד אחוות המונים.

ההטפלות למעשנים היא מסע צלב, בכסות של הגנה על בריאות האנשים. הסיבה האמיתית כפי שאני טוען אינה בריאותית, היא מוראלית. מנסים לחנך אנשים שמדיטציות קבוצתיות הן דבר מזיק. זה נשמע מצחיק כשאני קורא לזה מדיטציה, אבל הכוונה שלי היא שהעישון (או הסיבה שלשמה התכנסו האנשים) הוא שולי. העישון הוא חלק מהריטואל הקבוצתי, והמטרה בריטואל הזה היא האחווה.

4 תגובות על 'אופיום להמונים'

  1. הלוגיקה שלך לוקה בחסר. הסיבה שמתקיימת פרופגנדה נגד עישון לא נובעת מזה שגורמים "עליונים" לא מעוניינים באחווה הקבוצתית שהיא נגזרת לפעמים (!!) של העישון. היא נובעת מכך שעישון הוא מזיק גם למעשן וגם למי שנמצא בסביבה הקרובה שלו. מזיק ממש, דבר שאתה לוקח בקלות ראש מעצבנת.אף אחד לא רודף את האנשים שמעשנים או עושה להם דמוניזציה, אלא את פעולת העישון עצמה לא בגלל הטקסיות שבה אלא בגלל הנזק הרב שהיא גורמת.

    אהבתי

  2. תמונת פרופיל של אבי לבקוביץ
    אבי לבקוביץ

    אבל זה הדבר הראשון שציינתי – הנזק שעישון גורם לא גדול יותר מהנזק המצטבר שאוכל תעשייתי גורם, זיהום אוויר או קרינה סלולרית. את יכולה לתאר לעצמך מציאות שבה מתנהל קמפיין נגד הדיבור בסלולרי, והמדברים בו מוצאים את עצמם מבודדים רק לאיזור "בטוח". כל מי שלא ידבר בסלולרי יסתכל בעין רעה על מי שפוגע לא רק בעצמו אלא בסביבתו, וחברות הסלולר יקבלו תביעות ייצוגיות על האנטנות שהציבו בתחבולות תחת כל עץ רענן.

    זה לא דבר מנותק מהמציאות, אבל בינתיים המעמד של חברות הסלולר גבוה והמחקר שנמצא לשירות הממסד, לא מצא קשר ישיר בין קרינה סלולרית לבין סרטן ומחלות אחרות. אז מה, המחקר גם לא מצא קשר הכרחי בין עישון לבין מחלות שונות. שיטות המחקר שמסיקות שעישון מזיק לבריאות פגומות ושנויות במחלוקת, הן מבוססות על סטטיסטיקה בלבד וברובן מגמתיות. מחקר מגמתי היה יכול באותה המידה לנפנף בתועלות הרפואיות של העישון (בעיקר הקנביס), וכפי שאני מציין כאן גם בתועלות החברתיות שלו.

    אבל לא עושים את זה בהיקף רחב כמו המחקר שמאשש את ההשערה שההעישון מזיק, מחקרים כאלה לא זוכים לתהודה משיקולי פוליטיקה בלבד – הלובי נגד עישון חזק בהרבה. הרבה יותר מכך, יחס שלילי לעישון הפך לנורמה, ויחס חיובי לעישון הפך לסטיה. כך שבמקרה הזה גם מופעלת משטרת מחשבות שמתייגת את כל מי שאומר הפוך ממה שמקובל לחשוב כבעל אינטרס, קונספירטור או אדיוט ששבוי בהונאה עצמית.

    יכול להיות שעישון מזיק, אבל היחס כלפיו לא פרופורציונלי לנזק שהוא גורם אליו. יכול להיות שהעישון מזיק, אבל התועלת המצטברת שלו הופכת את היחס הסובלני אליו למשתלם. יכול להיות שהעישון כלל לא מזיק (שוב, הסתמכות על מחקרים היא כשל לוגי). הטרוניה הגדולה היא נגד מסע הצלב שמתקיים. דיברתי על משטרת מחשבות שגורמת לכל אדם שלא התנסה בעישון לתפוס את האקט הזה כמרד במוסכמות. המעשנים נתפסים במורדים, וכאויבי הבריאות הציבורית. עישון נחשב לסטריאוטיפ של צביעות (עבריין מעשן או אדם שמעשן בשביל הפוזה והמעמד החברתי). האמנם?

    קיימים גם אנשים (לטענתי כולם, גם כשהם לא מתכוונים לכך) שמשתתפים בריטואל העישון לצרכים רוחניים. עישון לצרכי הנאה לא נועד לשרת מרד כלשהוא, הוא נועד למטרות של התעלות רוחנית. המרד היחיד שקיים הוא המרד בתודעה הממסדית הכובלת, אבל אני מעדיף שלא להשתמש במונחים של מרידה בסמכות מהסיבות שציינתי קודם. המעשנים מחפשים את הגאולה הפרטית שלהם, שתגיע על ידי ההרמוניה הפנימית והקרבה לזולת. הממסד מחפש את האיבה כדי לתת לאזרחים את התחושה שהוא היחיד ששומר עליהם מעצמם.

    בסופו של דבר לא הסכמתי עם מילה ממה שכתבת, ואני טוען שהלוגיקה שלי לא לוקה בחסר. לדעתי דווקא הלוגיקה שמטיפה כנגד עישון לוקה בחסר. עישון לא מזיק בהכרח באופן אקטיבי, קל וחומר שלא פסיבי. אני מתייחס לעובדה הזאת בכובד ראש, אני גם לא בטוח שהייתי מתייחס אל העובדה הזאת אחרת אם הייתי מקבל הוכחות על גבי הנייר לנזק. אלא אם זה היה מחקר שמשווה את הנזק של העישון לנזקים סביבתיים, ופוסל את התועלות החברתיות של העישון. אדם מעשן הוא אדם ששם לעצמו מול העיניים שיקולים של רווח והפסד באיכות חייו, בהיותו אדם מבוגר ושקול הוא מחליט את בחירתו ללא כוונות רוע או נזק. אילולא היו מתייחסים אל האנשים האלה כאילו שהם פוגעים במזיד בסביבה (עובדה: קונסים אותם), לא הייתי טוען שרודפים את המעשנים. לא הייתי טוען שעושים לעישון עצמו דמוניזציה. כשאני מעמיד את רווח העישון מנגד, אני מניח שלממסד יש רצון סמוי לנקום את דמה של האיבה ולכן כל גילוי של אחווה מדוכא מבחינה מוסרית. שוב, לטענתי יוצאים נגד עישון בגלל הטקסיות שבו.

    אהבתי

  3. לא יכול להיות שאתה באמת מאמין בזה. המטרה הסופית היא לא להעניש היא ליצור שתי פעולות דה-לגיטימציה של העישון, שכן הוא מזיק על מנת שאנשים מתכתחילה לא יתחילו לעשן- כלומר חינוך שבה בתגובה ללגיטמציה האדירה שיש לפעולת העישון כמעט בכל אפיקי התקשורת הסמויים והלא סמויים (פרסומות בעיתונים, וקידום מכירות באוניות, מועדונים וכדומה). והשנייה היא למנוע את נזקי העישון הפאסיבי. בנוסף לזה מעטים מאוד הם האנשים המבוגרים שהחלו לעשן בבגרותם ושקלו תועלת מול הפסד.רוב המעשנים החלו לעשן בגיל מאוד צעיר והתמכרו. שום בחירה לא הייתה כלולה בזה ואם תשאל מעשנים מבוגרים , גם הם כבר לא מציתים את הסיגריה של הבוקר ואת כל אלו שאחריה מבחירה.ולגבי הקרינה הסלולרית , בוא נקווה שאם אכן נזק כזה קיים (ולדעתי יש סיכוי סביר לכך ,יבוא מישהו אמיץ וירים את הכפפה. אני מוכנה לוותר על שלי

    אהבתי

  4. כן, אני יודע שזה נשמע מופרך. אבל זה מסתדר לי מצוין עם הרעיון שה"ממסד" חושש שאחדות ההמונים תגרום לו לאבד את תלותם בו, ועל מנת לשמר את מעמדו הוא מחנך לפירוד, על ידי זריעת שנאה למי שפועל למען אחווה, על ידי הגדרת הפעולה למען אחווה כמגונה. מתכתב לי גם מצוין עם הרעיון שעישון גנג'ה מחליש את בבילון, ומחזק את האחווה בין מאמיני הראסטה. כלומר המדיניות של הראסטפארי כמעודדת עישון מתחברת עם הקריאה שלהם לאחווה (I&I) ונגד הרוע המובנה בחברה המערבית.

    בעניין ההתמכרות, יש הבדל בין התמכרות פיזיולוגית לבין התמכרות פסיכולוגית. ההתמכרות הפיזיולוגית לניקוטין מקבילה להתמכרות פיזיולוגית לכדורים פסיכיאטריים – במקרה הזה, ביקורת רפואית צמודה יכולה למנוע תופעות נסיגה וקריזים. ובשפת היום-יום: פסיכיאטרים מנחים מטופלים שלהם להתחיל ולחדול מלקחת כדורים בהדרגה, כדי "להרגיל את הגוף שלהם". הבעיה היא שלא מתייחסים אל הניקוטין כאל סם ממוסד (כפי שסמי המרשם הם), בשל הדה-לגיטימציה שעושים לו. התמכרות פסיכולוגית היא עניין אחר לגמרי, מפני שהתלות בממכר נעשית מתוך הרגל. לרוב ההרגל הזה ממלא פונקציות שונות של נחמה, רגיעה וחידוד חושים. מבחינה זו אין כל רע בשימוש החוזר עצמו, זו הרי ההשראה והמדיטציה שדיברתי עליה, הרע היחיד הוא ההגדרה של האקט עצמו כמזיק. אנשים שלא מצליחים להגמל בנסיבות פסיכולוגיות בלבד, מעוניינים להגמל משום שהכניסו להם לראש שעישון זה הרגל מגונה, ולכן התסכול שלהם רב יותר. מכאן: ההגדרה של התמכרות פסיכולוגית תלויה בנורמות החברתיות.

    מבחינתי אדם מבוגר שמעשן למרות שהוא מודע לכך שזה לא בריא עושה את זה משתי סיבות: א. הוא לא הצליח להגמל מהתלות והוא ממשיך עם ההרגל, ב. הוא עושה שיקולים של רווח והפסד, כפי שציינתי. ברגע שהוא מגיע למסקנה שהוא מפסיד, הוא נכנס כבר למבחן התלות (מה שכתוב ב-א'). אדם צעיר שעדיין לא מכור, מתחיל לעשן בנסיבות חברתיות בשל מה שהוא מזהה כתועלת. לחלופין, אם מתעוררת אצלו דילמה, הוא אכן עורך שיקולים של רווח והפסד. אנשים מבוגרים שלא מתחילים לעשן, אני מניח שעושים את זה בגלל שהם הפנימו את הנורמות החברתיות, אחרת לא היתה להם מניעה להתחיל לעשן. או שמא, לא היתה להם מניעה מלהגרר אחרי החברה שלהם, זה לא שנערים הם פתאים וחלשי אופי.

    ועוד כמה תוספות שאני מרגיש צורך לציין:
    הסרטן כמגפה הוא תופעה חדשה שהתגלתה רק בעידן התעשייתי. למה? א' כי התעשיה מדרבנת אותה, או ב' לפני התפתחות מדע הרפואה היא לא הספיקה להתפרץ. אם א' הוא נכון, הרי שהתעשיה היא האויב. האם נעלה בדעתינו להפרד ממנה ומהשפע ואיכות החיים שהיא הביאה? (או שמא במקום לדבר על תעשיה, נדבר על "הטכנולוגיה". האם היא הטוב או הרע, או שניהם ויש להשלים עם כך). אם ב' נכון, בעד מי אנחנו מנסים בדיוק להלחם, בעד האדם בן האלמוות? בימי הביניים אנשים היו מתים משפעת, היום מה שהורג אותם הוא הסרטן. גם עם זה יש להשלים.

    איך נסביר את הקשר בין תוחלת החיים הקצרה יותר של מעשנים בהשוואה לאחרים? נניח שעל מנת לחיות כמעשן מצריך אורח חיים מסוים בדיוק כמו שלחיות כספורטאי מצריך אורח חיים מסוים. ספורטאי שלא שומר על אורח חיים ראוי, יגרום לעצמו נזק מצטבר. הרבה ספורטאים מתו טרם זמנם, בעיקר לפני שהיתה מודעות לעניין. על כן, אולי כדאי להגביר את המודעות לחיים בריאים בסביבה מעשנת, במקום לחסל את העישון? זה מזכיר לי את המחקרים שלא מצליחים לקשור ישירות בין צריכת אקסטזי לבין דום לב. מקרי המוות אירעו רק בשל סיבוכים עקיפים כתוצאה מצריכה לא מבוקרת של הסם. כך אפשר לומר כנראה גם על סיגריות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: