Culture Agent

במילה שיתוף יש קונוטציה חיובית, כאילו שזה דבר רצוי. כשאנשים משתפים הם רוצים להעניק, ויתור על רעיונות שיכולת לשמור לעצמך הוא נכונות לתת למישהו אחר ליהנות מהם. אנשים שמזינים את חשבון הטוויטר שלהם הם אנשים שנותנים בכל מסר שלהם, עד 140 מילים בחינם וללא בקשת תמורה לכל מי שמעוניין לקבל את זה. 140 המילים האלה הופכות להפקר, ולא משנה לכותב אם מי שליקט אותן ישיב לו כגמולו. אולי מדובר בפנטזיה כמוסה שלו, אבל למעשה הפידבק שהוא מבקש ממלא את הפונקציה שתדרבן אותו להמשיך ולשתף, לא בהכרח את זו שתעשה לו נעימים באגו. למרות שיכול להיות שהקשר בין סיפוק האגו לבין הרצון לאלטרואיזם טקסטואלי הוא הדדי, אבל זו הנקודה: אלטרואיזם הוא הדוניזם פסיכולוגי, ולכן כל הצדדים נהנים במסגרת שיתוף, גם היוזר המשתף שסיפק את יצר הנתינה שלו וגם העוקב שסיפק את יצר המציצנות שלו. טוויטר הוא אידיליה מפני שהוא מביא פורקן לכל הדורש, והעובדה שאנשים מוכנים לשתף בו יותר ויותר מחייהם הופכת אותו למכונה שחותרת לפורקן תמידי. כמובן שבעצם הנכונות לחתור אל פורקן תמידי יש מרכיב אוטופי, עוקב שמקבל טוויט מיוזר הופך למין חלק בחייו מפני שהוא חולק איתו חוויה. כותב שמשתף את כל חוויותיו, מלבד פורקן תמידי מקבל גם את הזכות להיות חלק מחווית הזולת ומעניק לו את הזכות להיות חלק מחייו. ברגע שכולם יהפכו לחלק מכולם, הרשת תהפוך למין שכל שחושב את כל המחשבות, ל-Nous.

כשהיוזר משתף, הוא מעוניין להעניק מהידע שיש לו לאנשים שיהיו מוכנים לקבל. אם האנשים האלה יקבלו ויגידו "תודה", הוא יהיה מרוצה אם מפני שזו משאלת לב שלו, ואם מפני שהוא מאמין שיש מי שיהיה מוכן לקבל, ולהכיר לו תודה ולו בלבו. הווה אומר, כל הענקה נעשית מתוך כוונה לזכות את הרבים, בין אם מדובר בקוראים קבועים ואז הכתיבה נעשית מתוך כוונה לספק אותם ולטפח את החברות, ובין אם מדובר בקוראים מזדמנים ואז הכוונה היא לסייע להם בחיפושם אחר ידע איכותי בעבורם, ובתוך כך להציע להם חברות. החברות אינה אלא הזדמנות להקשר לקצוות אחרים ברשת הזו, על מנת לשמור את האופציה להזרים את הידע לכשירצו, וכך מצד אחד להגדיל את סיכויי הסיפוק העצמי של הכותב, ומצד שני להגדיל את הסיכוי שיהיה מי שיהנה מהתוכן המוצע ואף ינדב ידע איכותי משל עצמו, במקרה הצורך.

הכותב בוחר לשתף את הידע המסוים על מנת לקרב אליו את הקוראים הספציפיים שיהנו ממנו – אם הוא בוחר לשתף יותר ידע מסוג מסוים, הוא משקיע יותר מאמצים בקשרים שלו עם הצרכנים של הידע הזה. צרכנים אלה יכולים לתת לו את הפידבק הדרוש שידרבן אותו לכתוב עוד, או לספק לו ידע משלהם בתמורה. מוטיבציה נוספת לשתף מידע היא לקבל מידע בתמורה, אלטרואיזם הוא בקשה פתוחה לפעולה זהה מנגד, והבעת אמון בצרכן שייתן תפוקה עתידית. אף על פי שהבעת אמון שכזו לא תובעת נאמנות בהכרח, ההיצע שניתן להעניק לא אוזל וביכולתו של הנותן לספק אותו באופן אינסופי, כך שהתקווה תמיד תהיה בליבו שימצא מישהו שיהיה מוכן להעניק לו בחזרה. אכזבה נוצרת רק כאשר האדם לא נמצא, משום שהוא לא נמצא, ולא משום שלא התקבלה תמורה. כלומר, הנותן מייחל למצוא פרטנר שידרבן אותו להעניק לו יותר ובתוך כך יספק את יצר הנתינה שלו, ולא על מנת לתבוע שישיב לו. יש כאן מקום של חדוות נתינה, ולא גיבוש אופציה של לקיחה, משום שמשחק השיתוף הוא אלטרואיסטי נטו, המרכיב האגואיסטי שבו נועד רק לספק את יצר הנתינה ולאו דווקא את יצר הקבלה.

ואולי בכל זאת יש במשחק השיתוף גם מרכיב של תביעה, או שמא עידוד. אלטרואיזם הוא לא רק בקשה פתוחה לפעולה זהה כנגד, אלא הצעה והמלצה. אדם שמעניק ומצדיק את פעולתו, כאילו נותן ביחד עם הידע גם חותמת פורקן – אם תעניק תזכה לפורקן, אם תזכה לפורקן תהיה מרוצה. למעשה, אם תהיה מרוצה אהיה אני מרוצה, מפני שברגע ששנינו נזכה לפורקן במקביל לכולם, יהיה זה פורקן שלם יותר. כלומר, אני מעניק מתוך תקווה שאתה תעניק בחזרה, מפני שאם תעניק וכולם כמוך, ננהיג את הנורמה של ההענקה. במציאות שכזו, ההענקה תהיה הרגל, כולנו נגיע לפורקן תמידי וגם נהפוך את העולם לנואוס המיוחל. משמע: ברגע שאני מעניק אני שואף לגלגל את כדור השלג הזה בדרך לאחדות ולשלמות. המוטיבציה שלי לשתף היא לא למען הפורקן הפרטי שלי אלא דווקא למען הכלל. מרכיב האגואיזם נעלם בכל זאת לטובת אלטרואיזם טהור, וכל אחד שפועל ממניע כזה פועל למעשה למען כולם. בשורה התחתונה, נוכל להגיע למסקנה שבסופו של דבר כל אחד יכול להתהדר בכך שהוא כותב לטובת האחר. אני, אם כן, מקווה שהטבתי נעמה לכם.