Culture Agent

במבט ראשון היא נראית כמו נערת הרג'וקו קטנטנה וביישנית, עם קוקו-בלוף סופר-מעוצב ולק שחור-לבן אופנתי באצבעות, מעוצב על פי הקלידים של הפסנתר שעליו היא נוהגת – וכאן מגיע הקונטרסט הגדול – להתפרע. כי במבט שני זה נראה יותר כמו טרור אימפרוביזציה מלווה בחיוכים חביבים, או שמא עוויתות פנים מטורללות, תלוי איך אתם מסתכלים על השואו האנרגטי/אגרסיבי הזה. הירומי אוהרה נחשבת לאחד מהדברים הטובים יותר שקרו לפיוז'ן בשנות האלפיים ועדיין נחווית כמו משהו זר, אחר, משונה ; מסתבר שהגלובליזציה עשתה רק טוב ליפנים, ולא מדובר רק בגזרת תרבות הפופ. גם התרבות הגבוהה ספגה מהם מהלומות היפראקטיביות, אלא במקרה המעונב לא קוראים לזה טירוף אלא דווקא וירטואוזיות. וכאן מדובר בשליטה בכלי א-לה יינגווי מלמסטין, סגנון נגינה קלאסי ומהיר ביותר עם אלמנטים של רוק. אולי אפילו יותר ממלמסטין, אחרי הכל מדובר בבחורה צעירה ואנרגטית, פרפורמרית שיודעת לתת שואו שהוא ההפך המוחלט מיבשושיות. ואת השואו הזה זכו הישראלים כבר לראות פעמיים בשנים האחרונות. לכבוד הוא להם שכוכבת עולה בשנות הפריחה שלה מגיעה בתדירות שכזו לארץ. הירומי הופיעה לראשונה בפסטיבל הג'אז באילת ב-2005, וכעבור פחות משנה חזרה לסדרת הופעות נוספת שהותירה את הקהל המום-מעט ונלהב נוכח היכולות והכריזמה שלה. כעת היא חוזרת להופעה שלישית (שתתקיים במוצ"ש הקרוב בהאנגר 11), בדיעבד שונה כהוגן מקודמותיה ולו בשל העובדה שמדובר לא בהופעת טריו אלא כקוורטט שכולל גם גיטרה חשמלית – שנעדרה מהופעותיה הקודמות. Sonicbloom, כך נקרא כעת הרכב הליווי שלה, כולל כעת תגבורת בשם דייויד פיוצ'ינסקי, גיטריסט שבפני עצמו נחשב לתופעה קרוס-ז'אנרית, ומעשיר הן את הצליל והן את הביצועים עצמם. ולראיה תוכלו להשוות בין "XYZ" שפתח את אלבום הבכורי הקלאסי בדיעבד שלה, לעומת גרסת הגיטרה החשמלית שלו, "XYG", באלבום האולפן האחרון שלה עד כה, "Beyond Standard" ;פיוצ'ינסקי יחמיץ אמנם את ההופעה, כנראה בשל מחויבויות הוראה עבור ברקלי קולג'. אך ג'ון שנון, שימלא את מקומו לא צפוי לאכזב ולו משום שבפני עצמו הוא נחשב כמי שמשלב בין ז'אנרים בצורה מעוררת השראה ( ג'ז, רוק, פולק ומוסיקה אינדיאנית). שנון, אגב, יחמם את הירומי במופע סולו עם שיריו.

Hiromi's Sonicbloom – מוצ"ש, 14/11, 20:30, האנגר 11