כבר כתבתי כאן ביקורת על הספר הזה אבל אז זה היה מקוצר ופחות ממצה אז אני לוקח טייק 2 כי נראה לי שאני מסביר עכשיו טוב יותר על הקפיצה הניהיליסטית בתפיסת היחסים עם הרובוטים, וגם לא נותן דוגמה מבוטן אנה – דוגמה שמצאתי לקויה בחסר ; וכפי שאמר הכתוב: "ויראו בני האלוהים את בנות האדם, כי טובות הנה. ויקחו להם נשים, מכול אשר בחרו" .
מבחן טיורינג הוא אחד מהמבחנים הקלאסיים ביותר של הבינה המלאכותית. למען האמת, אלא אם יגלו סף חדש של אינטליגנציה, זו תהיה נקודת האומגה של המחשוב – ברגע שתוכנה כלשהיא תעבור את המבחן, אפשר לומר שאנחנו יכולים לסגור את הבסטה בגלל שיש יצורים אינטליגנטיים יותר מאיתנו על פני כדור הארץ. וזוהי מהותו של המבחן: האם נוכל לזהות אם מי שעומד מולנו הוא אדם או רובוט? אם לא, לפחות עד שנבחן את הקרביים של מי שעומד לפנינו, מדובר בציון עובר.
כמובן שאף תוכנה לא צלחה את המבחן, אבל זה עניין של זמן עד שדבר כזה יקרה. כך לפחות טוענים מדענים אופטימיסטיים, מפני שאחרים, ה"ריאליים" מביניהם לפחות, מטילים בכך ספק. פסגת הטכנולוגיה, הם טוענים, תגיע לכל היותר לשיפור של יכולות חישוביות אבל לא של יכולות קוגניטיביות. ובכלל, אי אפשר לייחס למחשב יכולות קוגניטיביות. אין לו נפש, וגרוע מזה, אין לו רגש. האינטליגנציה היחידה של המחשב היא חישובית ולא רגשית, מפני שמחשב הוא גולם חסר רגש. ועל נקודה זו חולק דייויד לוי בספרו “אהבה וסקס עם רובוטים” (הוצאת שדרה).
רובוטים, טוען לוי, ומחשבים בכלל, הם יצורים ככל האדם. האדם, ליתר דיוק, הוא יצור מתוכנת ככל הרובוטים. ובעזרת מחקרים פסיכולוגיים ניתן לשחזר את הקוד שעל פיו תוכנתה התנהגותו על מנת ליצור גזע משובח שיודע לקרוא את הפרטנרים שלו ולייצר אהבה. ממש כך. יבוא יום ונוכל לייצר רובוטים שמתוכנתים להיות המאהבים האולטימטיביים – מבחינה רגשית כמובן, מפני שמבחינה גופנית קיימים כבר סקסובוטים, בובות מין רובוטיות שנמכרות לכל המרבה במחיר.
אלא שכיום אהבה עם רובוטים, מה כל שכן סקס איתם, נחשב לפטישיזם. סיפוק מיני מחפצים דוממים נחשב לסטיה מינית, כנראה מפני שאנחנו עדיין מתייחסים אל רובוטים כאל חפצים. יבוא היום, סביר, שבו נשנה את המנטליות שלנו ונתחיל להתייחס אליהם אחרת. למעשה, כנראה שלא נראה ביצירי המתכת האלה כבני אדם ממש. סביר שנבין סופית שמאחר שההתנהגות שלנו מבוססת על כלים מאוד ברורים, הרי שאינטליגנציה רגשית ואינטליגנציה שכלית חד הם – ומכאן שכמו שרובוטים הם בני אדם מברגים ופח, בני אדם הם רובוטים מבשר ודם.
חשוב גם לזכור שפעם גם לעשות סקס עם בן מינך נחשב לסטיה, וכיום גבולות הנורמה נפרצו כך שזה הופך להיות מקובל יותר ויותר, או לפחות לא גורם להרמת גבה. השכלולים הטכנולוגיים, מסתמן, גורמים לשינוי נורמטיבי שחותר אל עבר ליברליזם ומתירנות – והדבר חיובי מפני שהאדם מגלה את עצמו, מתעלה מעל לעצמו ומסוגל להניב יותר הנאה. בקביעתו הזו נכנס לוי במודע למחלוקות קשות על רקע אתי, דתי ואף מדעי. הוא נכנס בעיניים פקוחות אל נישת הנביא, והשאלה היא כמובן אם מדובר בבשורת שקר, או בגאונות. והתשובה? אותה נשאיר לקורא.
“אהבה וסקס עם רובוטים” (במקור: 2007) הוצאת שדרה, 2009. תרגום: מיכל מיורצ'יק, 350 עמ'
Culture Agent 
להשאיר תגובה