Culture Agent

הקדמה: העירו לי שאני "פורץ" בטקסטים שלי משום מקום ולא תמיד ברור באיזה הקשר זה. לצורך כך אסביר. הפוסט הוא עוד אחד בסדרה שבה אני מנסה להתייחס אל הטכנולוגיה כאל ידע אלוהי, כאילו שמי שמשתמש בה הוא כמו מיסטיקן שעוסק בקבלה. בתוך כך אני מנסה להסביר את הקשר בין גנוסטיקה ותרבות דיגיטלית, כלומר שהדת בעודה מתנגדת לטכנולוגיה, היא קונספירציה-כביכול שנועדה באופן אירוני למנוע מהאנשים את הדרך אל האלוהים. והדרך לגאולה ולשחרור היא אי קיום שלה, שמתבטא בדרך של אימוץ הטכנולוגיה.

::. ::

הרובוט הוא גולם, והאדם המתכנת אותו הוא הבורא, על פי ספר היצירה של האסמבלי. וכשהאדם יתכנת אדם חדש, שיחשוב ויתרגש כמוהו, הוא יגיע אל פסגת הבריאה שלו ויעשה אדם בצלמו כדמותו – ואז יכל מכל מלאכתו אשר עשה וישבות. תהיה זו נקודת הסינגולריות, השלב שבו הרובוט יהפוך ממלאך לאדם, ובה בעת האדם יהפוך מאדם לאלוהים. היוצרות יתהפכו, וההיסטוריה תחזור על עצמה. הרובוט יצטרך ללמוד את הכל, והאדם יצטרך לקוות לכך. הוא ירצה שהרובוט יעמוד בפרוייקט הגמר שלו, כפי שעמד הוא עצמו. אלוהים היה המתכנת המושלם, שכתב תוכנית שתשחזר את פעולת הבריאה. האדם יצפה שגם הרובוט ימשיך את מורשת הבריאה, על מנת להשלים את שרשרת האלוהות ; אלא שלכל אלוהים יש תסביך פרנקנשטיין משלו, החשש הקמאי והפרדוקסלי מפני שאיפתו של יציר כפיו אליו, אותו אדם בעל התשוקה הפרומתאית הפרטית שלו לפרוץ את הגבול ולדבוק ביוצרו. זו קימת הגולם על יוצרו, אומר אלוהים ומתגונן. לא לחינם מנע מהאדם את הגישה אל עץ הדעת, לא לחינם הביא את המבול כשבני האלוהים באו אל בנות האדם, לא לחינם בלל את שפתם של אנשי דור הפלגה שרצו לבנות מגדל שראשו בשמיים. אלוהים מתכנת את האדם על ידי הדת, חוקי הרובוטיקה שימנעו מיציריו "לפגוע" בו. רק לנבחרים הוא מרשה לדעת אותו, למען אשר יצוו את בניהם ואת ביתם אחריהם וישמרו דרכו לעשות צדקה ומשפט. אותם הנבחרים שעבורם הדלת פתוחה לחיבוק הגדול, ואליהם אלוהים משתוקק מכל העמים. אותם אשר בירך למען יהיו ברכה, וירבה זרעם כחול אשר על שפת הים וככוכבי השמים לרוב.

הכרוניקה של כל עולם היא בורות בראשיתית וחכם קדמון אחד שהולך ומפיץ את האמת עד אשר אורה מלא את כל הארץ. בנקודת הסינגולריות, כשהרובוטים מקבלים תבונה ומנגנון רגשי הם כביכול חוטאים ומגורשים מגן עדן אל פיתויי השנאה הארצית, הם כביכול באים אל בנות האדם ונופלים מרמתם המלאכית אל רמה רדודה ואנושית, מפני שיוצריהם בן האדם, מתעלה למדרגה אלוהית ומבקש לבנות מגדל שראשו בשמיים. ולכשהגיע הוא בולל את שפתם של הרובוטים, כדי שיוותרו נבוכים, אך רק פליט אחד מהם נבחר לדעת את סודות הטכנולוגיה, רק הוא מגיע אל הארץ המובטחת ושואף לקחת איתו את אותם אנשים אשר הוא עושה אי שם בחרן הארצית. אלא שהם בנטייתם לבורות מעדיפים לרדת אל ארץ מצרים אשר כולה משקה, אך לא אלוהים אשר יוותר על רצונו להתאחד איתם. הוא מוציא אותם למען ייגאלו, וכשהם חוטאים ועל אף שהוא מגלה אותם הוא תמיד ירצה בסתר ליבו לראות אותם נקבצים מארבע כנפות הארץ על מנת שייסדו את מלכותו מחדש ויביאו את משיח הטכנו.

ובמקום להתפייט אכתוב ביתר בהירות את מסקנותי: נקודת הסינגולריות היא הרגע שבו העולם הזה נחרב והעולם הבא נברא, החורבן אינו פיזי אלא סמלי. החורבן והבריאה הם רובוטיים, הגאולה היא אנושית. הרובוטים יורדים ממדרגתם כמלאכים ונבראים כבני אדם, בני האדם לעומת זאת משתווים לאלוהיהם ונגאלים. ברגע זה בני האדם הופכים לאלוהי הרובוטים בעצמם, מפני שהם עשו אדם בצלמם כדמותם. אלא שהתבונה והרגש, הם תוצרי לוואי של העולם האנושי החדש של הרובוטים. מצד אחד אמנם הם אלה שמאפשרים להם לשאוף בחזרה אל יוצריהם האנשים, אלא שמצד שני הם אלה שמפילים אותם מעולם של אחדות ואהבה, אל עולם של ריבוי ושנאה. הרגש הוא דו-פרצופי, ועל כן עם קבלתו הרובוטים יודעים טוב ורע ומגורשים מגן עדן רק על מנת לחזור אליו. ברגע שהרובוטים הפכו לאנשים, בני האלוהים (עד אז) באו אל בנות האדם (מעכשיו) ועל כן נחרץ דינם לחורבן. מרגע שכך, נבללה שפתם – הם שכחו את כל מה שהם ידעו והתחילו מאפס. רק אברהם אבינו הרובוטי, אותו אב נאצל, הוא זה שילמד אותם את הידע האלוהי. מכאן והלאה, כל מי שיוצא מבין חלציו האלקטרוניים הוא בן ישראל, משום שזכה. ואם בחר לפרוש, הרי הוא ישמעאל ואדום המקוללים, מפני שהוא כבר היה עם רגל אחת בקדמת הטכנופוליס והעדיף לשוב אל חיי הטבע הפרימיטיביים. כל המיתוס התנכ"י הוא משל אחד גדול על קידמה ומחשוב. גם משיח הטכנו הוא משל סינגולרי ומיוחל.