Culture Agent

את "הדרך" אני קורא במנות קצובות, קצרות, ללא התחשבות בשיקולי זמן חיצוניים, אלא רק באורך הנשימה שאני מסוגל להחזיק כשאני צולל בכל פעם מחדש אל עולם האפר והשלג אותו מתאר קורמאק מקארתי במיומנות חסרת רחמים בספרו. שאני מגיח בחזרה אל המציאות שאני חי בה, אני מרגיש שהעולם שאותו הרגע השארתי מאחורי ממתין היכן שהוא, ולא רק בין הדפים. אולי יש גם מי שיכול לספר לי על עולם שכזה מניסיונו האישי.

אני מניח את הספר בתיק וממשיך בשגרת היום. הרחוב שאני עומד בו הומה, מואר ולוהט בשמש של קיץ שהגיע מוקדם מדי. חבורה של תלמידות עוברות מולי, לובשות בגדים זולים, צבעוניים והדוקים מדי, צועקות זו לזו את קיומן. התיקים על כתפיהן מכוסים בכתובות טיפקס ומוזיקה באיכות גרועה מתנגנת מאחד מהפלאפונים שלהן כאילו הזולת לא קיים, או לא מצריך תשומת לב מיוחדת. בד"כ אני מתעצבן מעט מדברים שכאלה, אבל באותו הרגע נראה לי שאני חוזה בסוג של נס: לא בילדות מטופשות ומטרידות, אלא כמו חזקה של הסתברות מזערית שמתרחשת מול עיני שוב ושוב. מזערית כל כך, שאני תוהה מי מרשה לה להתקיים.

אם בד"כ אני חש בגועל, אני מחליט הפעם לא לחשוב על זה רגע אחד יותר ממה שנחוץ בכדי לא להפסיד עוד עשרות מקרים של התרחשויות בלתי אפשריות שקורות בו ברגע, ובהפתעה, לרובן יש ערך חיובי: אנשים לא מתנגשים זה על זה, אף אחד לא מסלק או משפיל את הקבצנים, צעירים מפנים מקום בספסל למבוגרים מהם. תקראו לזה נורמה או שתקראו לזה הרגל או אפילו חיקוי, זה לא משנה בדבר. מה שמשנה הוא ההישנות של אותם האירועים (או אי התממשותם של אירועים אחרים). החנויות מלאות במצרכים הרבה מעבר לכל צורך, אנשים מסיחים את עצמם באמצעות טכנולוגיה זולה, ולי אין שום חשק להתלונן על חברת השפע והראווה. איש מזיע עם זקן וכיפה שחורה רוצה לברך אותי ואני לא שואל למה לו. אני אפילו מחייך אליו, ואפילו בביישנות.

אומרים שאמנות טובה היא כזו ששואבת אותך אל העולם שאותו היא מציגה, שגורמת לך לחשוב במונחים בהם משתמש יוצר שלה. "הדרך" עושה את ההיפך – היא גורמת לכל דבר שיש בו סדר להיראות פלאי. היא מאפשרת לנו להרגיש ביטחון ואפילו שלווה בנוכחות אחרים. לאחר קריאה אודות עולם שבו יש צורך במסע של ימים בכדי למצוא פחית שימורים אחת ועקבות בשביל הם תמרור אזהרה, אי אפשר לקחת כל הישג, ולו הפעוט ביותר, כמובן מאליו. יש אמנות שגורמת לנו להוקיר את היווצרותנו כבני אדם, כעת אני חושב שאני מוקיר יותר את האפשרות שניתנה לי להתנהג כבן אנוש.