אחת מהשאלות המרכזיות בפילוסופיה של הדת היא שאלת הרוע. אם אלוהים הוא הטוב בהתגלמותו למה יש רע בעולם ומה תפקידו? הפוסט הזה מקבץ כמה תשובות נפוצות לשאלה הזאת, שנוגעות במגוון תפיסות: נטורליזם, דטרמיניזם, בחירה חופשית, השגחה פרטית, שנאת האל וכו'. הוא יתפקד על תקן נספח לדיון הקרוב בניהיליזם דתי.
- מלתאיזם: אלוהים הוא לא באמת טוב, הוא סדיסט והרוע מענג אותו. השאלה היא הפוכה: שאלת הטוב, אם אלוהים הוא הרע בהתגלמותו איך זה שיש טוב בעולם? האפשרות תהיה: אין טוב בעולם, כל הטוב הוא מדומה. יש רע יותר, יש רע פחות, הכי רע הוא אלוהים. המציאות מבשרת רעות, והסוף הוא הרע המושלם – המוות.
- שטניזם: מאחר שהסוף הוא המוות, והסוף הוא טוב, אז הרע הוא טוב כי הוא מקרב אותנו אל המוות. אלוהים עושה עמנו חסד שכשהוא עושה רע, צריך להודות לו על זה שהוא מקרב אותנו אל הקץ. החיים הם ניגודו של הטוב הזה, מה שאנחנו מתייחסים אליו כטוב הוא רע.
- פסימיזם: ברירת המחדל היא הרע, ולפעמים בפוקס קורה טוב. כלומר כשקורה רע זהו מנהגו של עולם, כשקורה טוב זהו לא מנהגו של עולם. אולי זו התגלות חד פעמית של האלוהים הטוב, אולי זו הפרעה.
- דואליזם: יש שני אלוהים, אחד טוב ואחד רע. כשאלוהים הטוב גובר, טוב בעולם. כשאלוהים הרע גובר, רע בעולם. אנחנו צריכים לעזור לאלוהים הטוב להתגבר ועל ידי כך להכניע את האלוהים הרע. אם נשב בחיבוק ידיים, הרע יגבור כי אנחנו במלחמה תמידית.
- קבלה: אלוהים מחולק לכוחות רבים, חלק מהכוחות האלה הם הטוב בהתגלמותו ולחלק הזה אנחנו מתייחסים כשאנחנו אומרים שהוא הטוב המושלם. מצד שני, גם הרע הוא חלק מהאלוהות. אלוהים הוא הטוב המושלם והרע המושלם גם יחד.
- אלוהים הוא הטוב בהתגלמותו אבל הוא לא כל יכול. אם הוא היה כל יכול, העולם היה טוב מושלם. כמות הטוב בעולם זה המקסימום שהוא היה מסוגל, או לחלופין גם אלוהים לפעמים מפשל. או שהוא סתם אימפוטנט.
- אלוהים הוא הטוב המושלם, והותיר לנו עולם טוב לפני שהלך לישון. עכשיו הוא כבר לא מתעניין בעולם והפקיר אותו ליד הגורל העיוור, חוקי הטבע. היה יכול להיות טוב, היה יכול להיות רע. קרה רע, אולי מחר יקרה טוב.
- אלוהים הוא חיצוני לעולם ולא מתערב בכלל במה שקורה בו. אולי יש לו השפעה, אולי אין לו. אם יש לו השפעה, כשקורה רע הוא פשוט יושב בחיבוק ידיים. אם אין לו השפעה, קיומו של הרע מובן.
- האופטימיזם של לייבניץ: הרע שיש עכשיו הוא הרע במיעוטו, היה יכול להיות רע יותר ולכן הטוב שיש עכשיו הוא הטוב ביותר האפשרי. הרע שיש עכשיו הוא הכרחי, בשלב זה בקיומו של העולם לרע יש חלק אינטגלי. ללא הרע, העולם לא היה מתקיים.
- הרע הוא בכלל לא רע, הוא טוב כי לא יכול להיות שאלוהים יצר רע. אלה אנחנו שלא מבינים אותו כמות שהוא. יש שתי התגלמויות של הטוב, הטוב עצמו והרע שאינו אלא טוב.
- המציאות מבשרת טובות, נקודת הסיום ידועה ולכן אם הסוף טוב, הכל טוב. מאחר שאין בעולם השגחה פרטית, אם קורה רע זה אולי רע פרסונלי אבל טוב באופן כללי, כי כל מה שקורה בעולם חותר אל הטוב.
- נאופלטוניזם: אין כזה דבר רע, יש כזה דבר רק העדר טוב. רע הוא ריחוק מן הטוב, אם רוצים שיהיה טוב צריך להתקרב אליו. אם מנסים ועדיין רע, סימן שלא הצלחנו. הדבר היחיד שקיים בעולם הוא הטוב, הרע כשלעצמו אינו קיים מבחינה אונטולוגית, כי אלוהים הוא טוב.
- טוב ורע מהווים שניהם התגלות של האלוהות, ואם הם קורים סימן שאלוהים נמצא בעולם. הדבר הכי גרוע הוא משהו שאינו טוב ואינו רע, ומשם צריך להתרחק. כלומר: אלוהים הוא הטוב המושלם והרע המושלם גם יחד, אנחנו צריכים להודות לאלוהים על זה שהוא מתייחס אלינו בכלל.
- הרע הוא עונש. אם נחקור דרכינו אולי נגלה על מה. אם היינו בסדר, הרע לא היה קורה. אם נהיה בסדר, הוא לא יקרה שוב. לא יכול להיות שקורה רע ואין לו סיבה. אלוהים רוצה להדריך אותנו לטוב בשיטת המקל והגזר. הרע הוא המקל.
- תכליתו של הרע הוא טוב משום שהוא מזכך את האדם. הרע הוא אנטיביוטיקה, והשליליות שבו היא תופעת הלוואי. בסופו של דבר, מדובר בתיקון. שיא הרוע הוא התיקון המושלם.
- הרע הוא תוצאה של רצון אלוהי ואם קרה כך, סימן שהיה צריך לקרות כך. ואם לא היה צריך לקרות כך מלכתחילה, סימן שהרצון האלוהי השתנה, ואלוהים רוצה לסובב את המציאות לכיוון שבא לו.
- פרה-דטרמיניזם: הכל צפוי והרשות נתונה. אלוהים כתב שני תסריטים, אחד טוב ואחד רע. באפשרותנו לבחור באיזה תסריט נחיה, ובכל רגע אנחנו קופצים מתסריט לתסריט. העולם בנוי כמו עץ אפשרויות אינסופי, כל תסריט נכתב מראש.
- אגנוסטיציזם/אתאיזם: אין אלוהים, או שיש אבל הוא לא ברא את ישויות הטוב והרע ואין לו השפעה עליהם. יכול להיות שהוא היה הסיבה הראשונה, החומר הקדמון או כל דבר אחר. הטוב והרע הן ישויות זרות לבריאה. אם בכלל היתה, יכול להיות שהעולם היה אז ומתמיד, ויהיה לנצח.
Culture Agent 
להשאיר תגובה