Culture Agent

האם הוא התאבד? האם הוא ברח מהבית? האם הוא מצא חיים חדשים? זה מה שאני אוהב בשירי פופ. הם רבי פנים, כל אחד מוצא את מה שהוא מחפש, כל אחד מדמיין לעצמו את הסיפור – אוהב או שונא, חושש או מצדיק. אם הוא שמרן, הוא בעיקר מגנה. הממסד, ואני צריך להבטיח לעצמי שאפסיק להאשים אותו כל הזמן, חושש מאופנת האמו. לא רק ממנה, אלא מכל מה שגיטרות חשמליות מייצגות בעיניו: אגרסיות, מרד נעורים, דכאונות, התאבדות. אולי בעצם שטיפת מוח, שלא לדבר על הצבע השחור – צבע הרוע, השאול. מטאליסטים הואשמו בפולחן השטן, בסדיזם, ברצח והתעללות. בעיקר הם הואשמו בחילול הקודש, ברדיפת הדת, באתאיזם. לא רק הם: פאנקיסטים, סקינהדס, ניאו-נאצים – מוכר לכם? תהיתם למה? אין מנוס מלחזור ולהזכיר את הממסד, שלטון הדת שחושש מאמת אחרת. ג'ימי, כנראה, לא עשה את מה שעשה מתוך כוונות מרד. הוא פשוט גילה את האמת שניסו להסתיר ממנו. כן, זה הבהיל אותו, בעיקר לגלות שעד עכשיו הוא חי בשקר, שאנשים מכרו לו כאמת. אבל זה לא נכון, זה סותר את כל מה שהוא הכיר עד עכשיו, זה מפחיד. הוא לא יודע בדיוק איך לאכול את זה, הוא חייב חוויה מתקנת. רחוק מכולם, לבד. הלבד הזה, בלי המשפחה, לא לגמרי מפריע לו. להיות בודד הוא כבר יודע, הרי. אחרי התגלית המרעישה הזאת הוא פתאום גילה את העוול שעשו לו, את אי ההבנה הזאת. אולי הבנה, אבל פרשנות שגויה. חשבו שהוא עושה דווקא, חשבו שהוא לא מקבל את הסמכות. הסמכותנות הנלוזה הזאת, השמרנית. השקר שטוען להיותו אמת. למה עשיתם לי את זה? למה???

:: . ::

שלושה שירים שמתארים מרד נעורים, או שמא התגלות מפחידה, או שמא בריחה כי פשוט אי אפשר עוד. נכון, ברונסקי ביט שרו על התעללות רגשית, להק שחפים שרו על בדידות וסיוטים והאנדרטונס שרו על התאבדות. אבל הכל מתחבר להכל – אמו. שזה די קיצור של המילה אמת.

::

The Undertones – Jimmy, Jimmy
ילד קטן של אמא, הוא לא היה מבוגר מדי למרות שהיה די קטן, הוא עשה מה שאמרו לו. ג'ימי ג'ימי, הו ג'ימי הקטן, לא היה יכול. הוא נשאר ער בלילה, שוכב במיטה, אף אחד מעולם לא הקשיב, לשום מילה שיצאה לו מהפה. ילד טיפש, טיפש. עכשיו ג'ימי כבר לא פה, יום אחד הוא נעלם, אבל אף אחד לא ראה את האמבולנס שלקח אותו.

A Flock Of Seagulls – Nightmares
אתה עוצר כשאתה עוד יכול ללכת, מסתכל על התמונות שבקיר. אתה שותק כשאתה עוד יכול לדבר, זה לא לגמרי הגיוני. תזכר, כשהיית צעיר ושכבת במיטה בין הסדינים והכרית. אמא שלך היתה שם כדי שתניח עליה את ראשך. אמאל'ה, יש לי סיוטים / אמאל'ה, האם אני חולה? / אמאל'ה, החזיקי בי / אמאל'ה, האם את אוהבת אותי?

עכשיו זה אחרת, אתה בוגר. אין מי שיחזיק לך את היד. אמא מסתירה את פניה, אין מי שיבין אותך. אז אתה עדיין עומד בפינה, עם הפנים אל הקיר. חלום דועך, זכרון דועך. כוכב נופל, ללא ברירה. אמאל'ה, יש לי עדיין סיוטים / אמאל'ה, האם אני חולה? / אמאל'ה, החזיקי בי טוב יותר / אמאל'ה, האם את עדיין אוהבת אותי?

Bronski Beat – Smalltown Boy
אתה עוזב בבוקר, עם כל מה שיש לך בתיק שחור וקטן. לבד, על הרציף, ברוח ובגשם, עצוב ובודד. אמא לעולם לא תבין למה עזבת. על התשובות שחיפשת, האהבה שהיית צריך ולא מצאת בבית. רוץ, הבט אחורה. רוץ, הבט אחורה. נדחף ונבעט, בודד תמיד. היית האחד שכולם ביקרו אותו, קשה ככל שהם יכולים, הם פגמו בך וציערו אותך, אבל אף פעם לא בכית, רק בנשמתך. תבכה ילד, תכבה.

:: . ::

המיסטיקה של הגלות
ג'ימי, אותו נער מורד שמתואר בשיר, היה תינוק שנשבה, הוא עשה מה שאמרו לו עד שנתקל במראות הלילה. הוא היה שבוי ונאלץ לברוח מן השבי, ההעלמות שלו היא הבריחה אל עולם האמת. מהו עולם האמת? זה כבר לא משנה בדיוק. האם זה עולם המוות? האם זה עולם שבו אתה שלם עם העדפותיך, יהיו אשר יהיו? האם זה פשוט עולם אידאולוגי אחר ו"אמיתי" יותר? ג'ימי הוא לא רק ג'ימי של האנדרטונס, אלא גם ג'ימי סומרוויל. במקרה של להק שחפים גיבורת השיר היא אישה, ג'ואן. נשכח מזה לרגע.

ההתגלות, בכל אופן, הרעישה את ג'ימי, בעיקר הקול שמדבר אליו ונוזף בו: כמה היית טיפש, איך הרשית לעצמך? התגלות מגיעה בדרך כלל בחזיון, מראות לילה נוראיים. התיאורים שלהם ציוריים הרבה יותר – נופל שדוד, גלוי עיניים [2]. אחת מההתגלויות המפורסמות ביותר, היא זו שהורתה לנביא הראשון "לך לך אל הארץ המובטחת אשר אראך" [3]. ושוב, גלות קשורה למראות. האם זו גלות פיזית או גלות רוחנית? לא ממש משנה, העיקר שהתיקון יהיה מעבר למקום אחר, אל אמת, שאינה אלא הארץ המובטחת. בהקשר זה, בל נשכח את האמרה המפורסמת: "חוזה, לך ברח" [1]. כל מי שנתקל בחזיון כל שהוא, צריך לברוח.

האהבה, האמת, הארץ המובטחת נקנית ביסורים, והיסורים ממרקים [4]. זהו מוטיב שחוזר בכל מיסטיקה שהיא, על ידי ביטול עצמי כלפי היסורים, על ידי הסבל, מגיעים לזיקוק וטהרה. השאלה היא כמובן מה הפשע שבעקבותיו נדרש מירוק לנשמה. התשובה ברורה: אלה הם חיי החטא והשקר שקדמו אל ההתגלות ; הארץ היא האמת, וכשהאמת היא שקר, כשאתה חי אותו, הארץ שלך חרבה. חיי שקר בארץ האמת, אינם חיים. הארץ הזו מקיאה את יושביה, היא לא יכולה לסבול סילוף. זוהי הגלות, הסתר הפנים [5], חלק אינטגרלי בגאולה. ואם גילית שעשו לך עוול, כנראה שאתה ראוי לאותה הבריחה. לגלות המזקקת, שאחריה תשוב בכוחות מחודשים אל הארץ המובטחת.

כששקר מעמיד פני אמת, זו חוצפה ועזות מצח, זו מלכות בלי כתר [7], זוהי הונאה, זהו צער ופגם. זהו מוות, ההפך של האמת החיה. על מוות שכזה יש להתאבל. השחור במקרה הזה הוא סמל לאבל, זכרון האמת שנשדדה ונרצחה, נסיון לחיות אותה מחדש, ובמילים ברורות יותר: חתירה אליה מחדש, זהו מסע מחודש אל הארץ המובטחת. מה שמתפרש כמרד, ובריחה מה"בית" (זוכרים את הטרמינולוגיה של האמת? האמת הממסדית היא בית ומי שפוגע בה פוגע ביסודות), הוא כניסה אל בית אחר, בית חדש – אמת אחרת, האמת האחת, האחד הניאופלטוני.

התשוקה לאמת היא כמעט אירוטית, היא בלתי נשלטת. זהו יצר עז, למשהו שלא חווית עד כה, משהו נעים כל כך, חם ואוהב. אבל באותה מידה, הוא גם משהו שבזמן ובמקום שאתה נמצא בו עכשיו, הוא בלתי ניתן למימוש, זה נחשב חטא, בושה גדולה. משביתי שמחות יפריעו לך לממש את האמת הזו, ולכן אתה חייב ללכת למקום אחר. אמרה מפורסמת טוענת [6] שאם יש בך יצר עז לביצוע עבירה, תלבש שחורים, תתעטף בשחורים ותלך אל עיר אחרת שבה אף אחד לא מכיר אותך. השחור הזה הוא סמל של ריחוק, ואותו מאמצים "המורדים". רק איתו הם יכולים לעשות מה שליבם חפץ, רק איתו הם חופשיים באמת. השחור, אם כך, הוא סמל החופש, כשהאמת השקרית גנבה את הלבן. זהו דבר והיפוכו.

:: . ::

מקורות:
[1] עמוס ז', י"ב
[2] במדבר כ"ד, ד'
[3] בראשית י"ב, א'
[4] ברכות ה', עמוד א'
[5] יחזקאל ל"ט, כ"ג
[6] חגיגה טז, עמוד א'
[7] סנהדרין ק"ה, עמוד א'