Culture Agent

נקודת המוצא של חוקרי האבולוציה החברתית והתרבותית היא זהה. כולם מסכימים על כמה דברים: א. החברה האנושית היא אורגניזם המתאפיין במחזור חיים מסוים – הולדת, התבגרות, מיצוי, מעבר מן העולם. ב. ציר הקידמה הוא לכיוון העתיד, המצב ההתחלתי הוא הפרימיטיבי וככל שאנחנו מתקדמים עם הזמן אנחנו מתקדמים גם עם הטכנולוגיה. ג. המחשבה האנושית מתחילה ממצב שבו היא מאמינה המיתוסים ומסיימת בשלב שבו היא דורשת לבסס אותם ; את הקו הזה מובילה תפיסת עולם מוגדרת, דטרמיניסטית, שטוענת טענה פשוטה: הכל נקבע מראש, על פי חוקרים ברורים, חוקי הטבע. הכל ניתן לניבוי, גם תופעות חברתיות, שהרבה יותר מכך – מחזוריות ממש כמו הטבע.

כן, גם ההיסטוריה – נכתבה מראש, מחזורית, מתנהלת על פי חוקים ידועים וניתנת לניבוי. ואם כך, גם הסוף נכתב. כלומר, הדטרמיניזם הזה הוא פטאלי, הוא כבר יודע מה יקרה לאנושות בסוף ימיה. היא תחרב, כמובן, מתוקף היותה ציוויליזציה הולכת ומתפתחת עד לשלב שבו היא ממצה את עצמה, משלימה את ייעודה, ונכחדת. לא לגמרי, היא מותירה שארית פליטה קטנה, שהולכת ומתפתחת גם היא, עד שהיא תופחת ומתכלה שוב, וחוזר חלילה. פליטה, צמיחה, ציוויליזציה, התפתחות, שיא, מיצוי, הכחדה – הכחדה שמגיעה מאליה, בשלוש דרכים שקשורות זו לזו: מחלות, מלחמות ואסונות טבע. הקשר הוא כזה: האנושות מכחידה את עצמה על ידי השחתת הטבע, ההשחתה משפיעה על האקלים, על ידי כך המשאבים מצטמצמים ואז נוצרת מלחמה עליהם, שגורמת להרס. ואת מה שהמלחמה לא עשתה, יעשה האקלים, ואת מה שהוא לא עשה יעשה הרעב והמחלות שיתלוו אליו.

:: . ::

השאלה היא מדוע האדם ראוי לכליה שכזו. האם הוא עשה רע שהוא אמור להענש? כליה היא רע, ואם הרע יגיע בסופו של דבר – איזו הצדקה יש לעשות טוב? כי לא משנה איזה טוב בדיוק נעשה, הכל יסתובב על מנת שיהיה רע. ואולי יהיה רע כי חטאנו, אבל מה היה החטא? האם הטכנולוגיה עצמה, שאנחנו רוכשים עם הזמן, היא החטא? האם עצם זה שאנחנו נהנים ממנה הוא החטא? האם הניצול שלה לתועלת? האם הרצון להיטיב עם עצמנו, גם במחיר של השחתת העולם, שלזה בסופו של דבר היא גורמת? ואולי בעצם זה שהשחתנו את העולם הוא החטא הגדול? קל מאוד לומר שהשחתה של האנושות, היא עונש על השחתת הטבע. אבל האם זהו עונש? ואולי זהו דווקא שכר – פיתחנו את הטכנולוגיה, מיצינו אותה עד תום, ומיצינו גם את עצמנו?

בכדי להשיב על השאלה הזו נצטרך להבין את משמעותה של הטכנולוגיה ומעמדה כלפי הדת. נזכור כי הדת מסתייגת באופן כללי מהטכנולוגיה, ונבין מדוע ; הטכנולוגיה היא ידע, והאל הוא מקור הידע – ככל שאתה יודע יותר, אתה משיג אותו יותר, ועובד אותו בכך שאתה מדמה אליו. השאלה היא אם האל באמת רוצה שנדמה אליו, והתשובה ברורה לחלוטין, כן. השאלה השניה היא האם ידיעת הטכנולוגיה היא אכן השגת האל, והתשובה: מפתיעה, ומצריכה אותנו להכנס לעולם סמוי ונסתר, תיאולוגי ומיסטי.

:: . ::

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, ונטע גן בעדן מקדם. הוא הוריש אותו לאדם אך ציווה עליו לא לאכול מעץ הדעת. אם יאכל האדם מעץ הדעת ימות, הוא איים. אך למען האמת, אחרי שהאדם לא מילא את הציווי, הוא לא מת. הוא רק נדון לחיי סבל, אבל נותר בחיים – חיי עמל ויזע, חיי חטא, החטא הקדמון. האדם אכל מעץ הדעת, וידע טוב ורע. הוא היה כאלוהים, ומזה אלוהים חשש. אם האדם ידע טוב ורע הוא יוכל למרוד בו, ומרידה באלוהים דינה מוות. אבל האם האלוהים יהרוג את האדם שזה עתה ברא? תיאולוגים הציעו שהאלוהים היה רחמן והחליט לוותר לאדם, ולהקל בעונשו. הם לא התחשבו בהצעת המדע לגבי אופי החטא ומשמעותו.

הטכנולוגיה, מסתבר, היתה החטא הקדמון. הטכנולוגיה אפשרה לאדם ליצור, לבנות, לדעת טוב ורע. טוב ברור מה הוא, הטכנולוגיה משרתת את האדם. רע ברור גם כן מה הוא, הטכנולוגיה היא הרסנית, הטכנולוגיה היא נשק, הטכנולוגיה היא מלחמות, הטכנולוגיה היא השחתת הטבע. השחתת הטבע עצמה היא גם מלחמות, רעב ומחלות. בידי האדם הבחירה במה הוא רוצה, הטוב או הרע. אבל גם אם יבחר את אשר יבחר, עדיין האלוהים יודע את אחריתו, הוא יודע שאם האדם יאמץ את הטכנולוגיה הוא ישחית את הטבע, ויביא על עצמו כליה, כי השחתת הטבע היא השחתת יצירתו של האלוהים, היא מרד ולא רק כי הידע הוא הטריטוריה של האלוהים וההשכלה היא פלישה אליה. עונשו של המשחית והמורד הוא כליה, ואכן האדם נענש במוות, כפי שאיים האלוהים.

אבל מנגד יש גם את ההיבט האחר: הטכנולוגיה היא גם הדמות לאלוהים, הטכנולוגיה היא שאיפה לשלמות, לידע הצרוף, לאלוהים עצמו. הטכנולוגיה היא רצונו של האלוהים. היא תכלית בריאתו של האדם, וכשהאדם יגיע אל שלמותו, הוא ימצה את תפקידו. הוא עשה את שלו והוא יכול ללכת, הוא יתכלה לא כי הוא חטא אלא כי הוא קיים את רצונו של האל, הוא הגיע אל ייעודו. הכליה היא שכרו.

:: . ::

ההרס, אם כך, הוא בלתי נמנע, תוצאה של רצון אלוהי – או כעונש או כחותם שלמות. בין כך ובין כך, העולם הוא מחזורי. אלוהים בורא עולמות ומחריבם, דווקא מפני שהאדם החי בעולמות האלה משכיל בסופו של דבר לאמץ את הטכנולוגיה ומושמד. אלוהים בורא את העולמות בדרך שהוא מחריב אותם, כי בריאה וחורבן הם אותה הפעולה, המעבר בין תקופה של ציוויליזציה אחת לתקופה של ציוויליזציה אחרת. המעבר הזה מגיע בדרך כלל בעזרת שטפון, אש, סערה, רעידת אדמה – בעזרת קטסטרופה שתלויה באחד מהיסודות, שמהם גם נבנה העולם.

:: . ::

החור באוזון, התחממות כדור הארץ, אל ניניו והצונאמי, הם תוצאה של גזי החממה, המדבור והתעשיה, שגורמים לאסונות טבע. התקדמות הרפואה גורמת לעליה בתוחלת החיים, ולמאבק על המשאבים המתמעטים, למלחמות ואם לא להן, לרעב. מתוך תועלת הטכנולוגיה מביא על עצמו האדם את הכליה, ואנחנו רואים את ה"נבואה" הזאת מתגשמת אל מול עינינו – מלחמה, מחלות ואסונות טבע שתלויים למעשה בדיוק בדברים שניסו למנוע אותם. השאלה הגדולה היא – האם אנחנו נענשים על חטא, או שמא מקבלים שכר על יכולותינו? האם אנחנו צריכים למעט בטכנולוגיה או להרבות בה?