Culture Agent

יסמין לוי מרגישה נצחון קטן בכל פעם שהיא פותחת את הפה. עוד שיר, עוד אוזן ששמעה אותו, עוד אדם שנחשף לפיסה נוספת מעולם שלם שאם לא היא וחברי הקהיליה המצומצת של משמרי הלדינו, אף אחד לא היה זוכר. ומדובר במיליונים – לוי נחשבת כיום לזמרת הישראלית הבינלאומית המצליחה ביותר, כזו שזוכה להערכה עולמית, מועמדת דרך קבע לפרסים נחשבים בתחום מוסיקת העולם, וכזו שגם מוֹכרת היטב בעולם. עוד עותק שנמכר הוא עוד מונומנט, מצבת פלסטיק לתרבות שעלולה היתה להשכח בדורות הבאים. "תרבות הלדינו נמצאת כבר שנים בסכנת הכחדה, בשל התמעטות דובריה כשפת-אם", מסבירה לוי. "רבים מהאנשים שחונכו על ברכיה עברו מהעולם, הדור שלי כבר לא דובר את השפה – אני, בתו של יצחק לוי, גדול משמרי השפה הזו, לא דוברת אותה. לאיפה הגענו?"

פועלו של יצחק לוי לא יסולא בפז, מדובר במי שהקדיש את מפעל חייו לשימור התרבות, כשליקט שירי-עם שעברו מאב לבן רומנסות וקטעי חזנות לאנתולוגיה שלמה, והציל אותם משכחה. לוי הוא גם זה שכתב ביחד עם יצחק נבון, נשיא המדינה לשעבר, את המחזמר "בוסתן ספרדי", שנחשב כיום לאחת מאבני הדרך בשימור השפה. נבון עצמו עומד כיום בראש הרשות הלאומית לתרבות הלדינו, מרכז שהוקם כדי להוות גוף ממלכתי שיסייע להשרדותה של התרבות, ויוזם באופן מאורגן אירועי פולקלור שונים שיעודדו את טיפוחה ושימורה. אחד מהבולטים שבהם הוא הפסטילדינו שמתקיים מדי שנה בחג הסוכות בראשל"צ. "מסתבר שהדרך היחידה לעזור לשפה ולתרבות הזאת לשרוד היא פשוט לשיר", היא אומרת, "כשאני מבצעת את השירים, ונותנת להם חיים חדשים, אני מרגישה את שאני חושפת לעולם דברים שהיו עלולים למות. וזה מה שמחזיק אותי"

לוי לא מרשה לעצמה לנסות בכלל להשוות בין פועלם של אביה ושלה. "מה שאני עושה הוא חשוב מאוד, אבא שלי בטח רצה וכיוון לזה. אבל אני כמו פרפר שעף מפרח לפרח ומפרה אותו", היא אומרת, "אין מקום בכלל להשוות בין פועלי שנינו. כשאבא שלי הקליט, היה מדובר בשירים שעברו בעל פה חמש מאות שנה, ושרדו רק בזכותו. הוא עסק בשימור, אנשים יכלו לקחת את הדברים האלה לקבר, ואבא שלי הציל אותם מאבדון. אני רק מחיה את השירים האלה, לכן מה שאני עושה זה הרבה פחות ממנו".

איך את מסבירה את ההצלחה שלך בעולם, ולשם מה בכלל את מוציאה את הבשורה החוצה?
"יש בעולם התעוררות של פולקלור, זה מה שנקרא מוסיקת עולם. את העולם לא מעניין הדבר שנקרא 'גטו', הם לא סוגרים דברים בגטאות אלא פותחים. אנשים מגיעים עם ראש פתוח, אנשים מסתקרנים. וזה מה שקרה. מדובר בטרנד שהתחיל לפני כמה שנים ונתן במה לפולקלור מכל העולם, זה התחיל מהמוסיקה האפריקאית, והמשיך למוסיקה עממית שונה, כך שזה גם מה שקרה ללדינו. העבודה שלי אמנם נמרחת על פני שנים, אבל אני מסתייעת בהרבה מזל על הפתיחות שיש בעולם. פתיחות שבאופן אבסורדי דווקא בארץ אין, דווקא בקהיליית הלדינו. אני נחשבת לילדה הרעה של הקהילה, זו שאפשר לבוא אליה בטענות ולומר 'מה היא עושה? היא הרסה את השירים! היא שינתה!'. עד היום היו רגילים למשהו מאוד ספציפי, אלה שירים שהיו רגילים לשמוע בצורה מסויימת ופתאום באתי אני עם כלים וסגנונות אחרים – כלים מזרחיים ופלמנקו. אני לא חושבת שעשיתי פופוליזם מהמוסיקה הזו, עם כל הביקורת שיש עלי, אני גאה שהלכתי נגד הזרם, כי אם הצלחתי להביא את המוסיקה הזו לאנשים שלא מכירים אותה, מבחינתי ניצחתי. למי הייתי מביאה אותה, לאנשים שמכירים? אם לא הייתי פונה כלפי חוץ, זה היה הולך ונכחד. אני לא מתיימרת לומר שאני היא זו שמצילה את התרבות, אני רק עושה את המעט שאני יכולה. אני שמחה לספוג את הביקורת. אני לא מנסה להפוך אותה לפופולרית, אני מנסה להפיח חיים, להפוך את הדבר הזה נגיש יותר לאנשים".

מה התגובות שאת מקבלת בעולם?
"זה הולך ומתגבר מיום ליום, האלבום עשה לי נפלאות, הוא התקבל באהדה מפתיעה. באלבום הקודם עשיתי פלמנקו, לבוא לספרדים לדוגמא, ולנגן פלמנקו זה כמו למכור קרח לאסקימוסים. עכשיו חזרתי לשורשים, ונראה שכולם חיכו לזה. על פי התגובות, נראה שזה התקליט שחיכו מיסמין. ההתלהבות היא לא כמובן רק בספרד, דווקא באנגליה וצרפת נמצא בקהל הגדול שלי. אבל באופן כללי זו התלהבות עולמית. להגיע לבית האופרה בסידני ולהופיע בקרנגי הול – זה מטורף, זה הישג. מבחינתי לשיר על הבמות האלה לדינו, זה להראות שהעולם מקבל את הדבר הזה. זה מרגש, לא הייתי מאמינה שזה יקרה. בטח לא בארץ. בארץ זה תמיד קורה בקטן ופתאום זה על במות העולם".

איך באמת מקבלים אותך בספרד, עם כל המטען של גירוש ספרד, וההשפעות שאת מביאה?
"בספרד הופעתי עשרות פעמים – בסך הכל הלדינו מאוד דומה לספרדית, זו אותה ספרדית שדיברו אז, בזמן גירוש ספרד, אלא שהספרדית התפתחה למדוברת והלדינו ספגה את המוטיבים היהודיים והשפעות מהמדינות אליהם נפוצה. לפעמים באמת מבקשים ממני שם סליחה, חרטה קיימת באופן מסוים אצלם, אבל רוב ההתעניינות שיש בי בספרד זה בגלל סקרנות. זו השפה שלהם, זה בא מספרד ומסקרן אותם".

השפה והתרבות אמנם יהודיות, אבל לוי מנסה להעביר דווקא מסר אוניברסלי, "מוסיקה היא שפה וזו המטרה שאני פונה לאחרים, אנשים מכל העולם ומכל הדתות – נוצרים, מוסלמים, אתאיסטים". בדיוק לשם כך היא זימנה לאלבום את הזמרת הנודעת נטשה אטלס, שנחשבת לאחת מהזמרות הערביות הפופולריות ביותר בעולם המערבי ובכלל כיום. "הייתי משוכנעת שהיא לא תסכים בגלל המשמעות הפוליטית של שיתוף הפעולה אבל הופתעתי. היום אנו חברות, והשיר הזה הפך במרכאות לדבר השולי. נוצרה פה חברות הרבה יותר משיר משותף", היא אומרת. "היה כאן מסר, היא ידעה בוודאות שהיא יכולה לשלם על זה בתגובות נאצה. כשהזמנתי אותה, אמרתי לה 'בואי נראה גם צד אחר, בואי שאפשר לחיות ביחד ולכבד אחד את השני', זה המסר שהיה בשיר הזה. לקחתי את שירו של זלמן שניאור, 'יד ענוגה', אחת מאבני היסוד בתרבות הישראלית, זה שיר שגדלתי עליו ותורגם כעת ללדינו. הבסיס היה טוב בשל הלחן הבדואי שבמהרה התחבב על נטשה, ובשל המסר גם קראתי על שמו את האלבום, 'mano suave'"

מחר תשיק לוי את אלבומה בהופעה חגיגית שתתקיים בבית האופרה, במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב. "כשאני מופיעה בארץ, זה מרגש אותי ודורש ממני הרבה יותר כוחות נפש ואהבה", היא אומרת, "מרוב שאני מופיעה בעולם, במות זרות הפכו לי לדבר טבעי. ופתאום במה ביתית הופכת לי לדבר פחות טבעי. אני מופיעה בארץ פחות מדי, בשל אילוצים שלא נמצאים בשליטה שלי. כשאני מגיעה לארץ, חשוב לי לרצות את הקהל שלי שמלווה אותי מראשית דרכי, במיוחד בשל העובדה שהוא שמע עליה בבשורה שעברה מפה לאוזן. אני לא זמרת של להיטים"

ולשיר בעברית – מעבר לגיחה החד פעמית שלך באלבומו של אחיך, זה יקרה מתי שהוא?
"שואלים אותי את השאלה הזאת כל הזמן. האמת שאני מוצאת קסם בלדינו ובספרדית. כל הזמן מנסים לדחוף ולדרבן אותי לשיר בעברית, למשל שמעון פרנס. אין לי צורך נפשי לקום ולעשות את זה, אני מוצאת את הקסם בדברים 'האחרים'. השירים באלבומו של יובל הם הפעם הראשונה ששרתי בעברית. גם שלמה בר מציע לי הרבה ואני אומרת לו, שאני פשוט לא יכולה. אצטרך לעשות את הסוויץ' הזה. שפה זו מהות בעיני, כשאתחיל לשיר בעברית אצטרך להסתגל אליה. שפה היא לא סתם כלי, היא משהו גדול וחשוב. כשארגיש בה ממש נוח אבצע אותה"

יסמין לוי תבצע מחר שירים משלושת אלבומיה, בהרכב של שבעה נגנים – גיטרה, חליל (אמיר שהסר), קאנון, נבל, קונטרה-בס, כלי הקשה ועוד. יהיה זה מופע חי משופע בנגיעות פלמנקו, "דה בסט אוף מיי לייף", היא מבטיחה, "במיוחד בגלל שזה בארץ, והעובדה שזה יתקיים בהיכל התרבות זה יהפוך את זה אפילו ליותר"